נתמלאתי חמת כעס וזעם
על עבים בשמים, הברק והרעם.
על הלמות טיפות המים בזעף
המאימות לפוצץ כל רעף.
לא ישנתי וקיללתי קלל
הסער והרוח שרו הלל.
משב הרוח עץ שבר
קוץ שיח, פרח נעקר.
את פעמי רגליך הרוח לקח לרחוק
פתאום עמדת בפתח ובפיך צחוק.
דמותך את כל האור חסמה
הרוח סביבך עלים ערמה.
עטופה בשימלה
רטובה ושקופה.
כל תו בגופך החלק מצטמרר
כשדה קוצים מוקף גדר.
ברכתי את זו הסערה
בזכותה הגעת אלי נערה.
האור במנורה כבה.
את אלי קרבה
היית לי לחום ואש
מה אוכל עוד לבקש.
הסער פסק עם חושך אחרון
וידעתי שאת ,, זיכרון.
עוד לילה כזה לא ידעתי
שנית בחלום שקעתי.
כולי דמעה בכיתי
קיללתי, ורגזתי.
כעסתי, וברכתי
את ליל הנדודים סיימתי.
חולון 1995 |
