-עשיתי קרחת ועכשיו אני קרחת לכל החיים.
-למה?
-שיעמם לי, רציתי שינוי.
-אבל לכל החיים?
-כן, שרפתי, כדי שלא יצמח מחדש.
-אבל נורא אהבתי את השיער הארוך שלך. הוא תמיד הריח טוב.
-אז עכשיו הקרחת שלי תריח טוב.
-אבל זה לא אותו הדבר, את לא מבינה? עכשיו זה כבר שונה.
-איך שונה? אתה כבר לא אוהב אותי?
-תביני, זה מסובך.
-מה כל כך מסובך? זאת רק קרחת.
-אבל יש השלכות, דברים שאי אפשר להסביר.
-כמו מה?
-כמו קרחת. אי אפשר להסביר קרחת, אצל בנות במיוחד. אצל בנים,
לא בגילנו, זקנים, אפשר להגיד שזה טבעי, אבל אצל בנות... זאת
הצהרה.
-אני לא מצהירה כלום, חוץ מזה שחם לי, וקרחת זה נחמד.
-אבל מה את מנסה להגיד בזה?
-כלום.
-אז למה לשרוף? לא יכולת לגזור?
-לא. אי אפשר.
-למה?
-ככה. אז אתה כבר לא אוהב אותי?
-זה לא כל כך פשוט, אני אומר לך. יש לי חברים, משפחה. אני לא
יכול שתהיה לי חברה עם קרחת.
-אבל מה עם הילדים עם הסרטן?
-מה איתם?
-גם להם יש קרחות.
-אבל אין לך סרטן, זה בכלל לא קשור.
-מאיפה את יודע מה יש לי ומה אין לי?
-יש לך סרטן?
-לא.
-נו אז מה זה קשור?
-ואם היה לי סרטן, אז היית אוהב אותי?
-עם או בלי קרחת?
-עם.
-וכבר היינו חברים ופתאום חטפת סרטן?
-נגיד.
-אז כן.
-אה! מה פתאום?
-כי אי אפשר לעזוב מישהי עם סרטן. מחכים שהיא תמות.
-אתה מטורף.
-את מטורפת! את זאת עם הקרחת.
-ומה אם לא הייתה לי קרחת?
-מה?
-מה אם היה לי סרטן ולא היתה קרחת?
-אה, אז לא.
-למה לא?
-כי אז לא ידעו שיש לך סרטן, ולא יגידו שאני נחמד, שככה יש לי
חברה עם סרטן. סתם יגידו שיש לי חברה מכוערת.
-אה.
-אז די, זה נגמר. אני לא מבין איך יכולת לעשות משהו כזה. ועוד
לתמיד.
-אם זה לא היה לתמיד היית אוהב אותי?
-כן. כי זה רק שלב, זה זמני.
-אני לא יכולה לעשות דברים זמניים. רק דברים תמידיים.
-אז יש בעיה. כי אני יכול רק זמניים.
-כמו מה?
-כמו אהבה.