כל יום שבת אני מרגיש מזויף מחדש
כל פעם אני נכנס לדיכאון עד יום ראשון
כי אני יודע שהוא יעבור אחרי שאני ילך לישון
וכל פעם ביום שבת זה קורה מחדש
בגלל סיבות שונות מהלילה שעבר
לא מדברים עם אף אחד רק עושים שעורים
חושבים על החיים ורבים עם ההורים
מחר אני ירגיש טוב אפילו שהבעיה לא תעבור
שום עניין עדיין לא יהיה סגור
אני סתם ישים אותו בצד מחוץ לבועה
עד שהוא יצוץ בשנית מאחורי איזו פינה
ושוב אני יכנס לדיכאון שגובל בשיגעון
הופך להיפראקטיבי דופק תראש בקיר
אבל אחרי הלילה הכל יהיה סביר

ושוב הגלגל מתגלגל ושוב המצב חוזר
שום בעיה לא נפתרת שום מחשבה לא עוזבת
כדאי להתחיל לפעול ליצור סדר באי סדר
מחשבות מתתרוצצות תסריטים אפשריים
אפשרויות נפסלות ואני חושב על העתיד
כלכך הרבה אי ידיעה זאת ממש בעיה
להכנס בחזרה לבועה מהתקפה למגננה
מהג'ננה שלי לברוח מעצמי
מההרסניות שלי המרדנות שלי
צריך לפתור את הבעיות בראש צלול
כי מהחיפזון האגו והאינסטינקט תיווצר טעות
ואם לא לפתור אז לפחות שלא תחזור בשנית
או בכלל לא להכנס אליה מבראשית
כי כמה שאפשר לשכוח ולהדחיק

למה לא חשבתי על זה כבר אתמול
מה אני רוצה להיות כשאני יהיה גדול
למה עשיתי את מה שעשיתי
למה לא פעלתי להשיג את מה שרציתי
מה עוצר אותי מלנסות
מה מונע מזה לקרות
ומה בכלל אני צריך לעשות
כל המחשבות עולות ומעיקות

אני שונא את המוח האנושי
אולי הוא לא היה ככה בהתחלה
אבל זה מה שקרה
בכל פעם שיש מקרה טוב,
מחשבה רעה מפריעה
למוח האנושי יש נטיה לפקפק, לשאול,למרוד
יש נטיה להטיל ספק בעצמך כל הזמן
ולהתמלאות במחשבות שליליות
כשמשהו טוב ישר חושבים מה יקרה אם הוא יגמר
וכמשהו רע מדוכאים וחושבים שהוא לא יגמר

ולפעמים מה שרובם לא מבינים
שלוקח זמן שאתה נמצא בתהליך
למרות שזה נראה פשוט
צריכים לקרות דברים כדי שתקלוט
ורק אז אפשר להשתנות

מה אני רוצה להיות כשאני יהיה גדול
למה לא חשבתי על זה כבר אתמול
למה עשיתי את מה שעשיתי
למה לא פעלתי להשיג את מה שרציתי
מה עוצר אותי מלנסות
מה מונע מזה לקרות
ומה בכלל אני צריך לעשות
כל המחשבות עולות ומעיקות

אבל אני אופטימי
אחרכך יהיה טוב