איך ?

איך מצליחים לחיות מסביב לכל אותן נקודות אור, איך צובעים כמו
בספר ילדים את כל החיים בוורוד ולא רק את המעט הצבוע ?
אני רוצה לחיות כל רגע כאילו הוא הרגע הראשון והאחרון בחיי,
לראות כל צבע כאילו הוא חזק ובוהק להריח כל ריח כאילו לא
היכרתיו, לדעת לשמוח מחדש לכל אדם שאני רואה.
אני רוצה לנפץ את הבועה שעוטפת אותי, את הקרום הסמיך שמלווה
אותי, לתקוע בו סיכה ולהיפטר ממנו באחת,
לא להתקפד יותר לעולם.
אני חולם על חיים על גיגית בים סוער, חיים ללא הפסקה,
אני לא מתכוון לריגושים זולים כמו בילויים, סרטים, בנג'י וכד'
אלא לתת לכל רגע להיות החוויה בעצמה.
אני מאמין שאדם שהגיע לרמה כזו של חיים יכול לחיות חיים שלמים
ואמיתיים בתוך חדר ריק עם עצמו.

לנו קוראים המרחבים...