אבי נורא אהב גרביים אפורות. יותר נכון להגיד שהוא אהב רק
גרביים אפורות. הוא לא יכל לסבול שום גרביים חוץ מגרביים
אפורות. לא לבנות, לא כחולות, אדומות, ירוקות, צהובות, צבעי
קשת ועוד...
אם הייתם פותחים לו את מגירת הגרביים הייתם רואים אך ורק
גרביים אפורות. וככה הוא חי לו איש שקט בבית שקט בחיים שקטים,
רק הוא והגרביים.
יום אחד אבי החליט ללכת לקנות עוד גרביים אפורות, אז הוא הלך
לחנות של הגרביים האפורות איפה שקונים גרביים אפורות אבל כשהוא
הגיע הוא גילה משהו נוראי. מתברר שבאיזושהי עיר, באיזשהו רחוב,
באיזשהו בניין, באיזושהי קומה, באיזשהו משרד, איזשהו מנכ"ל של
איזושהי חברה לגרביים אפורות, קרא כל מיני דפים שהיו על השולחן
כבר הרבה זמן ושהוא העדיף להתעלם מהם. להפתעתו הוא גילה
שהביקוש לגרביים אפורות ירד ושבעצם רק איש אחד שקט וחסר משמעות
קונה אותן. מתברר שקהל קוני הגרביים של החברה המודרנית (שהולכת
קדימה בצעדי ענק אם הראש בכיוון הרצפה) של המאה ה-21 מעדיפים
גרביים צבעוניות אם ציורים יפים והעתקים בלתי חוקיים של מיקי
מאוס. המנכ"ל המבוהל עצר מיד את פס הייצור והכריז בקול גדול
שהחבר מפסיקה לייצר גרביים אפורות ומתחילה לייצר גרביים
צבעוניות אם ציורים יפים והעתקים בלתי חוקיים של מיקי מאוס.
הוא אפילו אמר שאת שם החברה צריך לשנות מחברה לייצור גרביים
אפורות לחברה לייצור גרביים צבעוניות אם ציורים יפים והעתקים
בלתי חוקיים של מיקי מאוס.
אבי שלנו, המסכן נכנס לשוק, הוא לא ידע איך להגיב. הוא לא יכל
לתאר לעצמו את חייו בלי גרביים אפורות. את חייו הוא השקיע
בלבישת גרביים אפורות ופתאום, ככה, בלי שום הודעה מוקדמת
החליפו את כל הגרביים האפורות בגרביים צבעוניות אם ציורים יפים
והעתקים בלתי חוקיים של פוקימון (החנות החליטה לא למכור מוצרים
של החברה לייצור גרביים צבעוניות... מיקי מאוס, כי בעל החנות
נורא אהב את מיקי והוא נורא כעס שהחברה לייצור גרביים
צבעוניות... מיקי מאוס מרשה לעצמה לייצר גרביים אם העתקים בלתי
חוקיים של מיקי מאוס).
אבי עייף ותשוש יצא מהחנות והתחיל ללכת מבואס לביתו. בדרך הוא
הציץ לכיוון גרביו האפורות. הוא נזכר בכל הזמנים הטובים שהיו
להם ביחד ונחרד לנוכח המחשבה שהוא לא יוכל ללבוש אותם יותר.
כשהגיע לביתו פשט את בגדיו ונשאר רק בגרביים הוא התיישב על
הכורסא בסלון והחל לבכות. הוא חש את הדמעות יוצאות מעיניו
גולשות על גופו עד שהגיעו לגרביים האפורות. הוא לא ראה שום
סיבה הגיונית להמשיך את חייו. הוא הלך לחדרו, הוציא את כל
גרביו האפורות והחל לקשור אותן אחת לשניה.
אי שם באיזשהו פרבר של עשירים (ועשירים בלבד), ישב לו מנכ"ל
לחברה לייצור גרביים צבעוניות אם ציורים יפים והעתקים בלתי
חוקיים של מיקי מאוס והדליק את הטלוויזיה.
קריין החדשות סיפר על איש שנמצא תלוי מחוט שכולו עשוי גרביים
אפורות ליד חנות לגרביים וזהו כשלגופו רק גרביים אפורות. יום
למחרת שבאיזושהי עיר, באיזשהו רחוב, באיזשהו בניין, באיזושהי
קומה, באיזשהו משרד. נמצא איזשהו מנכ"ל תלוי מחוט שכולו עשוי
מגרביים צבעוניות אם ציורים יפים והעתקים בלתי חוקיים של מיקי
מאוס כשלגופו גרביים אפורות בלבד...

מוסר השכל, גרביים אפורות זה דבר גאוני ובלעדיהן כולנו היינו
מתים.

נ.ב, לא איכפת לי אם יש לי טעויות כתיב.