הסיפור נכתב כהמשך לספר .. שקראתי פעם. ושמו  ואת שם מחברו
איני זוכר
אבל את הרושם שנותר לי ממנו תוכלו לראות בין השורות הבאות


כחול..
עכשיו ירוק כהה..
מתחלף לסגול..
הישות המתרקמת מול עיניו הייתה הזויה. מעט בלתי נתפסת אבל נראה
בבירור כי היא יצור חי ומתקשר..
בזוו..ממ. יו..ממומ.. בזו..זזזז..
צהבהב..
כתום.
אדום אש.. מתלהט
קירות הצוללת רעדו . מחוגי מד החום הגיעו לשיא של שמונים מעלות
הוא הגיר זיעה כמים. פעם ראשונה בחייו ידע פחד, גופו נתקשח
ומבטו קפא בצבעים בישות המתחלפת. הוא חש כי היא מנסה לתקשר
ומתוסכלת על חוסר היכולת שלו להבין.. הוא הצליח להרים את ידו
ולנופף לשלום רפה..
כתום ..
צהבהב..
ירוק בהיר.. זה היה צבע חדש..
צהוב רך..
הצבע הזה הזרים בו נינוחות וחיוך נמרח על פניו , היה זה חיוך
בלתי נשלט..  
בזז.. יוממ .. פסס.. בוזממ.. ממ..
כעת, גל של ריח מוכר עטף את הצוללת מהחלונות הקטנים נראה הכל
סגול.. הריח היה ריח של יבשה. הוא לא האמין..
- "אני הוזה"
- "לא יכול להיות פה יבשה"
- אנחנו בעומק של ארבעת אלפים חמש מאות עשרים מטר מתחת לפני
הים בחלקו הלא נחקר של אגן אירסיה  בקוטב הצפוני .
לא יתכן הוא חשב לעצמו .. הוא התחיל להתחרט על ההרפתקה שלקח על
עצמו לצלול לבדו .. הוא שמע על תופעות הלוואי במעמקים, הוא שמח
שלא היה אתו אחד מאנשי הצוות .. לו היו פה בטח היה מגיע הביתה
קשור על אלונקה עם מדליית "החוקר הגיבור המצטיין שחירף  נפשו
למען ארצנו - עם תוספת קטנה .. " נפל בעת מילוי תפקידו" רק שפה
הכוונה "נפל לו בורג במוח" ולא שקיפד את חייו.
חום כהה..
ירוק בהיר..
צהוב רך.. ושוב החיוך..
עיניו נפנו להביט בנקודה אותה יצא לחקור מלכתחילה .. הגוש הכהה
הסלעי במעמקים
שם קיווה למצוא שרידים קפואים של יתוש שמצץ את דם הממותה,
שיחזור הד.נ.א
יביא למהפכה אמיתית בכל עולם המדע . והוא היה נחוש בדעתו למצוא
את היתוש.
צהוב בוהק..
התובנה שמולו .. הרעידה את המים .. את נחשולי המים הוא חש
בקיבתו היטב.
אלא שההיגיון שמוחו הזרים לו הוא שעם תנודת הזרם קדימה, גופו
יוסט אחורה אבל לא,
גופו זרם עם תנועת הגל.. הוא התקדם .. כאילו צוללת המחקר נשארת
מאחוריו.. אל הנקודה. שאותה חיפש.
ירוק בהיר..
סגול..
הוא חש את  הישות סורקת את מוחו.. עוברת בנימי הדם הוא חש
אותה בתוכו.. חוקרת
שחרור..
שקיפות..
הכל חזר למסלולו העלטה  שררה במים .רק פנסי הצוללת המשיכו
להאיר מלפניו..
הוא עצר בפתאומיות.. הגוש השחור שחיפש, עמד מולו.  הוא כיוון
את עדשת המצלמה וסרק את הסלע.. גבשושיות  אבניות חומות עם
כדורי בדולח שקופים היו פזורים על הסלע הוא שלח את זרוע
הגישושית וחצב לו כמה מהגושים .
מה שראה מתחת למבחנה גרם לו זעזוע עמוק .. שרק שתי בקבוקי
ויסקי הגונים שהוכנו במיוחד למטרה זו החזירו אותו לפוקוס..
זו הייתה יתושה קפואה. .בתוך כדור שרף של עץ הוא לא הצליח לנחש
בשום אופן איך הגיע שרף למעמקים.. אבל מה שהוא ידע זה שכל מה
שחיפשו ותרו במשך עשרות שנים.. הוא מצא. הוא בחן את העוקץ
שנותר שלם הוא היה ספוג בדם..
הוא ידע שמה שזה לא יהיה ממותה או טרנטולה  זו תהייה תגלית ..
חי..חי..חי.. יותר הם לא יצחקקו להם במזנון על המשקפופר האוכל
פרוסות קרח בתור
גבינה צהובה על הפיתות הקפואות..
אני עוד  אראה להם מאיפה יתושה מוציאה זרע..
ורוד..
קוים מעויינים שורטטו להם על החלון נראה כאילו הישות מתאמצת
לכתוב משהו.
הקווים חצו את קירות הצוללת ללא תחושה ..
מערכות האבטחה לא התריעו .. כאילו הן לא מוחשיות ..
באופן בלתי מודע הוא שלח ידו לחוש.. את  האלומות שיצרו את
הקווים
אבל כל מה שחש הוא מעט גל קור וחמימות יחד כמו ששמו מזגן פושר
או מפזר חום צבאי שצלו עליו יותר מידי טוסטים..
- מי אתה? לעזאזל?
ורוד כהה..
- שיט ! שוב הצבעים.
"אדום .."
- טוב, דיי .. הבנתי את הרמז לא אדום.. !!
"צהבהב רך"
" ירוק בהיר"
הוא ראה את הקווים יוצרים דמות באוויר הוא ניסה להתעמק בדמות
הנוצרת לזהות
והוא היה בהלם גמור זו הייתה  הבבואה שלו עצמו הוא זז והדמות
זזה כמותו
הוא קפץ. רקד סלאו, עמד על הידיים צחק צחוק פרוע  , והישות
חזרה אחריו בדיוק מדהים.
הוא החליט לעשות ניסויי , ילדותי אמנם ,אבל הוא היה חייב
להבין.
הוא סטר לעצמו .. והישות סטרה לו .
אהה.. הוא לא סוטרת לעצמה הערמומית..
- את צוחקת עליי? מה את רוצה?????
רוצה.... רוצה.... מה?. רוצה.... מה?  ... . .
הקולות הדהדו בתוכו .. הוא הרגיש כאילו מרחף מעל הרצפה..
מחשבות תעו בתוכו הכל הפך כחול.. הוא חזר להיות תינוק.. מוצץ
אצבע מקופל .. הנה הוא עובר.. מוקף מיים
הצבע .. ש"ס...
אדום עז.
החום השריפה העירה אותו למציאות .. הוא היה זרוק בירכתי
הצוללת ליד חדר המנועים
כל גופו בער מחום..
הוא החליט לברר את העניין עד לסופו..
הישות .. הציפה את כל החדרים ..
היא הייתה  הכל, המוח, הקירות, המושבים ,הצינורות. ולפתע הוא
תפש.. הוא פלט צעקה
והכל הפך אדום כבשן עז.. אש פרצה באחד המנועים.. הוא תפש את
עצמו. תוך כדי ריצה מטורפת לכבות את האש.
זהו !! כל מה שאני עושה ומרגיש הישות משקפת כלפי חוץ אם ארגיש
כועס היא מראה את זה   ואם ארגע הכל יחזור להיות כשורה.. הוא
ניסה יוגה, מדיטציה והוא החל להרגע.
ירוק בהיר..
צהבהב רך
כסף.. מטאלי ..
הוא כבר לא ידע כמה ימים הוא בצוללת? איך הוא חי בכלל ? הוא רק
ידע שהוא חייב לצאת מהצוללת ולחקור את תופעת התובנה הזו ולקחת
דגימות ממנה.
כעת הוא למד להשתלט עליה.. הוא חשב על אמא שלו .. והיא החלה
להצטייר מולו הוא חש את שדיה הוא תינוק .. עובר יונק ..
מחשבותיו נדדו לזונה האחרונה שפגש חודש שעבר וזרמי אנדרנלין
פרצו ועלו בו
איברו התקשח ..
כעת, ידע איך לחזור הבייתה.
הוא שלח החוצה את זרוע הגישושית שוב.. הוא שאב דגימה מהמים
אחרי בדיקה קצרה הוא גילה שהם הכילו ברזל.. הוא שמר מעט במבחנה
.. הוא  ניסה לציין לעצמו את המיקום בו הוא נמצא כדי שיכול
לחזור לשם שוב.. אבל כל מחוגי הקידוד איבדו כיוון לחלוטין
הייתה איזו השפעה מגנטית על השעונים הם השתגעו לחלוטין.
הוא חלם על המפקד.
"אדום עז"...  
"שחור".. עלטה
"לבן"..
"כחול" .. שמיים