בעוד ימים יגידו את התכלית הבזויה הנערצת, קם אדם נואש
וחיפש במטמוניו את השכול כדי למכור ממנו כמה זרי פרחים
בלויים . הוא עומד בקרן זוית, מגלף מצבת שיש שבורה, עליה חרוט
בדיו שחור את המלים : "פה נטמנה חלקת הגבר האבודה" . פיסת
השיש השבורה אינה מכסה את גילוי הבטון המזוין המכוער שמציף את
הגבר השוכב בקברו . משמאל לאיש המזוקן, עומדת קבוצת נערים ואיש
מבוגר, פוסקים פסוקם למת , נער צעיר שנפל בקרב על גבעה לבנונית
רווית נחלים של דם ומים בערבוביה . ומים לא נקוו בזוית עיניהם
הבוהה בעוית מתמם, לעבר הגבר הקבור במצבה ליד . שם אף אחד כבר
לא יאמר קדיש.
אחרי דקות ארוכות היא עומדת שם, מעלעלת בדפי השירים שכתב
וידה מושטת לעבר העמק הפורח כאילו למענה בלבד נוצר .
שמה את זר הגרניום האחרון שנותר מלבלב מאימת החום על השיש
הגומע לרויה, לחלוחיות של שבר וזמן עובר.
מקרן זוית קם אדם נואש, חובש כובעו, חולט חליפתו המהוהה וממלמל
את מילות הקדיש לזמן שהיה ולמה שנותר.
בעוד בריזות אחרונות נאחזות בטירוף בקרני שמש אחרונות,
כולם עוזבים, לקבל את החושך הממאיר, שיורד על העמק .
עיני מכוניות דלוחות ברגליהן הצמיגיות מסיימות לכתוב
עוד שביל אחרון בדרך הביתה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.