רגע של חולה הרגשתי,
ופתאום פחדתי.
שערותיי צמרו,
עייני פקחו.

רגע של אושר,
אותו חוויתי.
וגם הוא אינו.
ניגמר ושוב אותו דבר
על עצמו הוא לא חזר.

שקט, הרגע הלמי,
מבלי תנועה ניצבתי.
נדנוד הרוח נעימה.
עייני עצמו, קל ומנגינה.
והדרך כה ארוכה ומתישה.

אדם שהתהולל,
מתוכו ריח הקמל.
ועץ שורשיו מולו ניצב
עכשיו.
ומול הקו ההוא ניצבתי,
ואבל צו עלי,
וחזרתי.

רגע של חולשה הרגשתי,
לבנו שערותיי וצמרו.
צעדתי בגבורה,
עייני פקחו.
והדרך אינה ממשיכה
הלאה,
היא עולה
מעלה.

כמו שינה נרדמים וקמים
הרגשה על חולשה, ותחילה חדשה.
והאור בהיר, הבוקר כבר
עלה.
נשימה אחרונה
והדרך לפתע
קצרה.
והיינה זה בא
והדרך אינה.