"אני הולכת פה ברחוב לצידך יודעת שזה אני ואתה
אבל מרגישה כאילו אני לבד.
מרגישה מליוני עיניים ננעצות רק בי.
רואה את כולם מתלחשים כאילו מתלחשים הם רק עליי.
אני פוחדת לעזוב חדרים כשזה כולם ואני פתאום הולכת ,
מפחדת אני שידברו עלי מאחורי גבי ואינני אדע מה הם אומרים.
 ואני רוצה להתלבש כמו שאני אוהבת ומה שיפה לדעתי
וכשיוצאת מהבית שניה אחר כך חוזרת כדי להחליף בגדים.
ואני רוצה לפעמים סתם להשתטות ולומר מה שבא אבל חושבת פעמיים
על כל מילה שאני מוציאה.
עד שלפעמים שואלים אותי מדוע אינני מדברת
ואיך אומר להם שזה בגלל שמכל דבר אני פוחדת.
שאולי לא אצחיק ואולי אשעמם ואולי בדיוק כשאדבר
אף אחד לא יקשיב כמו שקורה הרבה, ואז אשתתק לאט לאט ואקשיב
לאחרים.
וכשאני הולכת עם חברות ואנשים צועקים לנו הערות
אז הן ממשיכות ללכת כאילו שום דבר לא קרה
ורק לי אכפת, ואולי זה אפילו פגע.
ולפעמים רק לפעמים כשלא חושבת בכלל ועושה מה שרוצה כל העיניים
נפתחות לרווחה
וננעצות הן בי מופתעות, וואו יעל לא ידענו שאת כזאת.
ונכון שלא ידעתם את זה אני מבינה אבל הכי לא מבינה אני את
עצמי.
כי מבחוץ זורקת משפטים מלאי חוכמה שלעיתים עוזרים לאחרים אבל
דווקא אני לא מצליחה.
מקווה אני ליום שבו לא אחשוב עוד יותר על כל צעד שאעשה, למי זה
יפריע ובמי זה יפגע.
פשוט אעשה מה שאני בעצם רוצה.
ואראה לעולם שהיעל שהם מכירים זאת לא אני,
אלה יעל שמוחבאת בתוך תוכי.