בוקר.
מספר 2
בשקית עוף קפוא
מתגלגלת מן השוק לרחוב.
מכחולי שמש,
אמבטיה חמה,
וכבר מוצבת על שמיכה,
שעונה על שוקיה -
מין תנוחה מגרה.
פורשת כנפיה לראווה,
מלטפת מריטות נוצותיה,
כמו קוראת לך -
לעסותה בשמן
ולחוש איך גופה הקר
מתחמם
בין כפות ידיך
מתרכך
למגע אצבעותיך.
מצפה בך עצמה.
ידה נקשרת
ברצועה לבטנך.
אל חדר השינה.
נמרחת על סדינים נקיים,
אגלי זיעה רועדות,
על גבה.
רגלים כמו סימני פישוק,
לכבודך.
משלח ידך אל השעון
והנה מקדים צלצול פניו,
בשבילך.
וכמו חסר בית
שאך מצא ארוחה -
אתה בא. אתה בה.
אז מה אם הייתה קרה,
ילד טוב משאיר
צלחת ריקה,
מישהו יפנה אחריך,
אל דאגה,
הכלים מודחים,
בפינה שקית עצמות
לכלבים.
בחזרה לרחוב.
ולמקרר הבא.
למצוא קינוח ראוי לשמה.