הישאר לזמן מה,
פה איתי,
על הסף של חלומי.
העבר את ידיי על פנייך
כי התעוורתי משיברון הלב.
תראה לי שעייניך פה-בוהות בי,
ששפתייך לוחשות,
שפיך צמא לדעת
את תנועותי הנסתרות.
להרגיש שחזך מזיע
מתשוקה סמויה,
שאולי אם נשאר כך לעמוד
תהפוך כבר לגלויה.
וכפות ידיך גדולות הן,חריצים באצבעות,
עוצמת את עיני,
ולרגע את גופי הן גם חורצות.
וגבך מתקמר מעל גופי,
עמוד השדרה מתאים עצמו לתנועותיי,
רוקד תחת אצבעותיי.
ומתנייך הססניות,מחכות לאישורי,
זה כל כך יפה לראות איך הן רועדות לעומתי.
גם רגלייך מספרות לי סיפורים,
עם עשר אצבעות,וציפורניים לא גזורות
המוכיחות את הרישול הזה שהוא כל כך אתה.

אז השאר פה קצת עימי,
על הסף של חלומי,
זו לא חוכמה כל לעזוב,
לא נותר דבר פה לאהוב.
והעבר אז את ידך,
על החריצים החבויים בתוך תוכי,
ואם תעצום לרגע את עייניך הם יחרצו גם נפשך.
אז אנגב את דמעותייך ,
בשרוולי,
עם הרישול הזה שהוא כל כך אני.
ולפני שאשים לב,כבר תרים אותי מעל הסף,
תשכיביני על מיטה,רכה ולבנה.

וכשאקום בפחד,
שהנה שוב ברח אחד לעולמים,
ארגיש את ידך עוברת על גופי-
חריצים,חריצים.