אני לא כל כך אוהב את יום שני, לא שיש לי משהו מיוחד נגדו, אבל
לפעמים נדמה לי שגם הוא לא כל כך אוהב אותי.
בכל מקרה באותו יום שני הייתי אמור לחזור הבייתה ולישון קצת,
ולמרות ניסיונותיי הרבים והכרותי המעמיקה עם יום שני האמנתי
שהפעם יהיה טוב.
טעיתי.

מסיבה שאינה ברורה לי מצאתי את עצמי הולך את הדרך הבייתה דרך
חורשת ברושים גבוהים, לא היה לי מושג שיש כאלה חורשות בדרך
אליי הביתה. בכל מקרה משהו בחורשה הזאת היה מוזר. אני חושב
ששמעתי קול של שועל למרות שאינני יודע איזה קול משמיע שועל,
למען האמת, לא הייתי מופתע אם זה היה קנגרו.
זה לא היה שועל, אלא שפן קטנטן וחמוד, שאלוהים יודע איך השוותי
אותו לשועל. בעצם גם אלוהים לא יודע.

הסתכלתי עליו קצת, לא רציתי להבריח אותו הוא היה כזה חמוד
ששכחתי מהזמן. כמעט שעה עקבתי אחריו, לפני שחשבתי על כך שאין
לשפן מה לחפש בבית במיוחד שלא ראיתי שם כרוב או גזר או אפילו
איזה שיח תותים (לא שזה קשור אבל אני מוצא את שיחי התותים
מעניינים כמעט כמו עצי בננות).

החלטתי לקרוא לו בחור, לא שזה שם מבריק אבל הרגשתי שהוא חייב
שם, וגם נהניתי לחשוב על כך שאם אני ארכיב עליו משקפיים ואצמיד
לו עניבה אני אקרא לו מר בחור. התקרבתי אליו ולמרבה הפתעתי הוא
לא נרתע והרמתי אותו. מר בחור המשיך להראות רגוע כמו תינוק
בעריסה, לפני שהוא בוכה.

בדרך הבייתה(או מה שחשבתי שזו הדרך הבייתה) נתקלתי באיזה ענף
ומר בחור נפל והחל לברוח, הצעד הנכון באותו רגע היה למצוא את
הדרך הביתה ולשכוח מהבחור הזה. ולמרות שזה היה יום שני חיפשתי
את מר בחור. לא מצאתי אותו.
כל הדרך בחושך לחפש מקום של החורשה המשכתי לקרוא "בחור!!!"
"מר בחור" ושיכללתי "בחורון!!" "בחורצ'יק!!"
מצאתי בסופו של דבר משהו אחר אולי זה שפן אולי ארנב אני לא
באמת מבדיל, רק שצבעו היה בהיר יותר משל בחורצ'יק. לקחתי אותו
וקראתי גם לו בחור. האמת, היה לי מזל, יום שני התחפש לרגע ליום
שלישי ,אתם יודעים פעמיים כי טוב וכאלה, אבל לא להרבה זמן.

מצאתי אחרי שהחשיך כבר דרך החוצה, והלכתי לקנות לבחור החדש
כרוב או משהו.
הופתעתי לגלות שלירקן היה את כל הירקות חוץ מכרוב וגזר. שאלתי
אותו איך זה ייתכן?
"מה לא שמעת? מצאו דרך מקורית להכנס לספר השיאים ש גינס, סלט
הכרוב והגזר הגדול ביותר בעולם, פה בעיר הקטנה שלנו. זה לא
מדהים??"
"וואו" אמרתי באדישות ולא כמו שאומרים וואו בדרך כלל, זה מסוג
הדברים שיכולים לקרות רק ביום שני.
קניתי כרוב, והלכתי לתחנת האוטובוס לתפוס אוטובוס הבייתה.
כבר היה תשע ורציתי לחזור הבייתה. בינתיים שיחקתי קצת עם ילדון
החלטתי לשנות את שמו, לי זה לא היה נעים אם היו קוראים לי בשם
של מישהו אחר. לא שאני חושב שלארנבים או שפנים אכפת ולך תדע.

כשהאוטובוס הגיע ריק מאנשים חוץ מאיזה זוג זקנים במושבים
הקדמיים והנהג, נאלצתי להתווכח עם הנהג, הוא לא ממש הסכים
להכניס את ילדון.
"אם אתה רוצה תכרטס פעמיים, למרות שאני לא סגור על זה שהוא
נוער" אמרתי בטיפשותי הרבה, ולאחר תחנונים הוא הכניס אותי.
אותנו.
כשהנהג הגיע לתחנה של זוג הזקנים הוא פתח את הדלתות והם ירדו
לאט לאט, פתאום קפץ ילדון שעוד לא החלטתי מהו וברח איתם. אחריו
כבר לא רדפתי אחריו.

הנהג צחק כל הדרך עד התחנה שלי ואני בטוח שגם הרבה אחר כך.
הלכתי לאיטי הבייתה וכשנכנסתי לא מצאתי אף אחד הייתי כל כך רעב
שהייתי מסוגל לאכול ארנב או שפן או אולי בכל זאת זה היה שועל,
אבל זה לא קשור. חיפשתי ולא מצאתי אף אחד, וביננו כבר היה
מאוחר ,קצת אחרי חצות. פתחתי את המקרר בציפיה למצוא משהו לאכול
- הוא היה מלא בקערות של סלט כרוב וגזר....

אני שונא את יום שני.