[נכתב במקור בינואר 2005]
דומני שכל מי שנשאר לצפות ב"חדר מלחמה" (והוא מעל גיל 16)
שייך לאותם אנשים שהיו צופים בזמנו ב"רמת אביב גימ"ל" רק כדי
לראות את יעל בר זוהר מטיחה באמא שלה "את כאילו, הורסת לי את
החיים", ולמות מצחוק כשהיא בורחת לחדר שלה בדמעות.
מכל מקום, ניסיתי כוחי בכתיבת מיני תסריט לחמ"ל. חשבתי לשלוח
את זה ליאיר לפיד ולבקש שישלב את זה בסדרה שלו בהזדמנות, אבל
הוא עוד יכול לקחת את זה ברצינות, אז לא.
סצינה 1
[נאור נתקל בגלית במסדרון]
נאור: הגיעו כבר הדו"חות של החרפשר"ץ?
גלית: מה זה חרפשר"ץ?
נאור: את יודעת כמה פולניות צריך כדי להחליף נורה?
גלית: מה זה, מבחן?
נאור: אולי.
גלית: ואם אני לא רוצה לענות?
נאור: למה, יש לך מה להסתיר?
גלית: למה אתה לא אומר לי מה זה חרפשר"ץ?
[סורק חוצה את המסדרון בחולצה מתנפנפת ובפנים נחושות, מחזיק
צרור ניירות]
גלית: חכה רגע סורק... כמה פולניות צריך כדי להחליף נורה?
סורק: מה זה, מבחן? לכי תשאלי את חילבי. הוא מבין בדברים כאלה.
גלית: מה, בפולניות?
סורק: אוהו. חילבי שלנו, כמה ערבי, ככה אוהב אותן פולניות.
גלית: זה לא פוליטיקלי קורקט.
סורק: אם היינו לא פוליטיקלי קורקט היה פה ערבי? תעזבי. הגיעו
כבר הדו"חות של החרפשר"ץ?
גלית: למה אף אחד לא אומר לי מה זה חרפשר"ץ?
סורק [מטלטל את גלית בנחישות]: תקשיבי לי טוב. על כל ילדה
שמסתובבת לנו פה בין הרגליים ושואלת מה זה חרפשר"ץ יש מחבל
שנכנס לבית קפה באמצע תל אביב ומפוצץ את עצמו! אנחנו לא יכולים
לקחת את הסיכון! זאת העבודה שלנו! ואם אחרי כל מה שלימדו אותך
את עדיין עומדת פה ושואלת מה זה חרפשר"ץ, זאת אכזבה מאוד גדולה
בשבילי. אכזבה גדולה. את מבינה מה שאני אומר?
גלית [מביטה בסורק בעיני עגל גדולות ולחות ושפתיים רוטטות]:
אמא שלי גוססת.
[סורק מתרכך]
סורק [טופח בחביבות לגלית על הכתף בניירות שלו]: היידה, אני
צריך לאסוף את הקסילופון שלי מהמוסך. כל הדו והסי שלו הלכו
לגמרי.
[ענת חוצה את המסדרון וזורקת לסורק: "ד"ש לקסילופון שלך. תזכיר
לי לשלוח לו פרחים"]
סורק [במירמור מחויך]: מצחיק מאוד. {מוסיף בשקט לעצמו]: חכי
חכי, יום אחד אני אגלה את הגבריות האבודה שלי ואז אני אשתול
אותך במקום.
סצינה 2
[רענן ויואל יושבים במשרד האפלולי זה מול זה. על השולחן מונחת
המזוודה של יואל, פתוחה]
יואל: רענן, המצב לא פשוט. הדיווחים המודיעיניים התגלו
כשגויים, הדו"חות של החרפשר"ץ עדיין לא הגיעו ורוה"מ רותח
מזעם. אגב, אמא שלי נמחצה אמש בידי עדר אנטילופות שברחו מבסיס
צבאי סמוך, וכעת אני בשלב ההאשמה העצמית.
[רענן שותק לכמה רגעים]
רענן: תגיד יואל, היה לך פעם עט עם בחורה ערומה?
יואל מה?
רענן: עט. עט כזה שמצוירת עליו בחורה לבושה, וכשאתה הופך את
העט היא נהיית ערומה פתאום.
יואל: זה קשור לשיחה שלנו?
רענן: לא.
יואל: אפילו לא בעקיפין?
רענן: אפילו לא בעקיפין.
יואל: בטח היה משהו שניסית להגיד בזה.
רענן: ממש שום דבר.
יואל. טוב.
רענן: נו, אז היה לך?
יואל: מה היה לי?
רענן: עט עם בחורה ערומה.
יואל [סוגר את המזוודה שלו]: לא. לי היה דובי עד גיל 17.
רענן: גם אתה היית מרטיב בלילה.
יואל: עכשיו רק ביום, תודה לאל.
[הדלת נפתחת, גלית מציצה פנימה]
גלית: רענן, אפשר להפריע לך?
רענן: זה חשוב?
גלית: לא הייתי באה אם זה לא היה חשוב. כמה פולניות צריך בשביל
להחליף נורה?
רענן: מה זה, מבחן? לכי תשאלי את חילבי. הוא מבין בדברים האלה.
גלית: ואולי אתה יכול להגיד לי מה זה חרפשר"ץ?
רענן: מה, את פוסטמה? תזמיני לנו סיני, חמודה, טוב?
סצינה 3
[אירית נכנסת למשרד של רענן]
אירית: חשבת על מה שדיברנו קודם?
רענן: כן, והתשובה היא לא.
אירית: למה?
רענן [במבט נחוש לעבר הנצח]: אם אני אגיד כן, יש סיכוי שמחבל
יבוא ויתפוצץ באיזה בית קפה בתל אביב. אני חייב למנוע את זה.
זאת העבודה שלי.
אירית: אתה זוכר בכלל על מה דיברנו?
רענן: האמת, לא.
אירית: גם אני לא. סתם רציתי לריב איתך כדי להסתיר את העובדה
שאני נמשכת אליך מינית.
רענן: זה בגלל שאני כזה גברי ומסוקס?
אירית: אתה די חנאג' האמת. אבל גלית כבר נעולה על נאור, יעל
כבר נעולה על פינטו וענת כבר נעולה על סורק, אז מה שנשאר לי זה
לבחור בינך ובין יואל, ויואל מכוער.
רענן: אל תשכחי שהוא גם מרוקאי, רחמנא ליצלן. אגב, את יודעת
כמה פולניות צריך כדי להחליף נורה?
אירית [בחיוך ממזרי של אישה שיודעת לעמוד על שלה]: אף אחת, הן
כבר יישבו לבד בחושך.
רענן: איזה פאנץ' נהדר. בואי לא נגיד יותר כלום כדי להעצים את
האפקט.
[כותרות סיום]
[גלית מתרוצצת בחמ"ל כאחוזת אמוק וצורחת: "למהההה אף אחד לא
אומר לי מה זה חרפשר"הההההץ???"]
[דמות לא ברורה מטיחה בראשה חפץ כבד]
סוף.
[איך, אה?]
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.