..העפתי מבט אל המחבל,הוא אחז בתת מקלע אוטומטי והחל לכוונו
אלי, ידעתי שלא אצליח להמלט , לא היה לי זמן לשקול את הסיכויים
והחלטתי באופן אינסטינקטיבי להיות גיבור, גיבור אחלה, מעולם לא
חשבתי שאני  אהיה גיבור, ולא סתם גיבור אלא גיבור מת, גיבור
שאחר כך יצויין על קיברו נפל במילויי תפקידו. ראיתי בדמיוני את
תמונתי מתנוססת בשעה 8 בערב בחדשות, תמונה הכי מוצלחת  כשברקע
כובע פלדה ושני רובים מוצלבים, ואז שמי יוזכר לכל הצופים כחייל
גיבור  ואמיץ אשר בנופלו ציווה לעמו את החיים.
המבט ננעל אל המחבל, עיניו הביעו פחד וגם קצת טירוף,הוא הביט
בי בחטף, מבטו המפוחד השתנה למבט מטורף והוא ירה, ירה ממש
באותו רגע שאני יריתי ושנינו נפלנו אחד על השני.
נשאר לנו עוד כמה שניות לחיות,"למה עשית את זה יה טמבל" שאלתי
חלוש ומבוהל. "מאפוא אני צריך לדעת..זה סתם קרה, לא יודע באמת
לא יודע,סתם שנאה עכשיו כבר לא" הוא ענה בשקט.
"אז מה אני עומד למות" חשבתי, "דווקא היום שבו קבעתי להפגש עם
ליאור בני, ואני מעולם לא איחרתי לפגישה" ביטלתי בגיחוך מחשבה
מוזרה זו, "הוא בוודאי יסלח לי שידע שיש לי סיבה אמיתית לא
להגיע לפגישה".  ואז  באגואיזם מובן החילותי לחשוב על המוות,
על מותי,עודדתי את עצמי במחשבה שבעצם מוות הוא דבר בילתי נמנע
וזה עודד אותי קלות,טיפשי לפחד מהבילתי נמנע התפלספתי קלות.
המחשבות הופרעו עם צפירות אמבולנסים שהחלו להשמע,ושוב חזר
הפחד, "למה צריך לצפור ולהפחיד, גם כך הפחד רב" חשבתי, הצפירות
הלכו וקרבו ולבסוף נדמו כאחת, "איזה כיף השקט שלאחר הרעש
"חשבתי בחיוך, ואז  חשתי בחשיכה מוחלטת שהגיע ממש בזמן,קיבלתי
את החשכה בברכה.. ולפתע אור גדול האיר  על עולם  שונה לחלוטין,
"האם זה עולם האמת" הרהרתי, הפחד נעלם ובעצם לא חשתי בכלום,
הבנתי שאני חסר רגשות וזה היה נחמד, נחמד במיוחד בנסיבות
שהייתי שרויי בהן. "עולם  נקי מרגשות גם נקי מיסורים"  הרהרתי.
רגשות אשר היו בי  נעלמו. נעלמו עם החושך שבא אל עולם החיי,
העולם ממנו באתי וממנו יבואו כל החיים  כולם בעתיד הקרוב,במותם
. דמויות ללא מאסה ריחפו לידי וגם אני לפתע חשתי קל כביום
יצירתי ממש משקל הזרע שתרם אבי ואולי פחות, החילותי לשוטט בין
כל הדמויות הרבות  שגם הם דמויות חסרי משקל ששינו עולם,שינו
מציאות  מעולם החיים למתים.  ואכן ידידי, עולם המתים הוא רק
מוות של הרגש,ללא רגש אין כלום ובעצם הרגש יוצר דמויות,צבעים,
מים, נוף  והכל ..הכל פנטזיה בעולם הגשמי ובעצם  אולי עולם
האמת הוא פנטזיה חשבתי בהתרגשות,לא ידעתי את התשובה , וזה בעצם
לא עניין אותי מפני שבמילא הייתי חסר רגשות, וסקרנות כנראה
קשורה לרגשות, חייכתי שנזכרתי  בסרט "מאטריקס"....
.. אבל מה שרציתי לשתף אתכם זה את שקרה לי במפגש עם "שופט
הנשמות" .
לאחר יומיים של שוטטות ומפגשים עם אנשים מקורבים שנפטרו לפני
בעולם האמת, שמעתי את שמי במן רמקול שמימי, הקול ציווה להגיע
לחדר "12345" חדר שהיה קל למצואו בהיותו החדר אשר לידו השתרך
תור עצום וגדול של דמויות
שהיו קיימות רק בעולם האמת, "כל כל הרבה מתים " חייכתי. שמעתי
את שמי שנית ,ומיד אחר כך שמעתי כי גם "מחמוד אבו חוסין" מוזמן
גם הוא לחדר הזה.
מה רבה היתה פליאתי שנוכחתי כי המחמוד הזה הוא לא אחר מאשר
המחבל אשר אותו הרגתי ואשר אותי הוא הרג.
בהיותנו חסרי רגשות ברכנו אחד את השני לשלום והתלוצצנו על
השטויות שהיו לנו בעולם החיי. "וואלה איזה טימטום, איזה
ביזבוז, סתם הרג.." סיכם מחמוד את האירוע האחרון בחיינו בעולם
החיי. לבסוף נתבקשנו אני ומחמוד להכנס יחד אל החדר המרשים
והגדול חדר "12345". נכנסנו כשאנו מרוגשים עד מאוד  לפשר הכנסת
שנינו יחד ובו זמנית אל החדר. דמות זקנה כנראה דמות השופט
הביטה בנו בחיוך סטנדרטי, חיוך שתפקידו חייב, לאחר מספר מילות
נימוסין לחץ הזקן על כפתור מוסתר, ומיד  הוקרנו 5 הדקות
האחרונות בחיינו שלי ושל מחמוד,חמש דקות של מאבק להשרדות מאבק
שבהיותנו חסרי רגשות נראה מטומטם ומגוחך,הורדנו מבטנו מטה
מבויישים. "ובכן, קל לי לקבוע את דמויותיכם החדשות בעולם החיי
אליו תשלחו מחר עם שקיעת החמה" מילמל האיש בקול איטי וברור.
"ובכן אתה מחמוד נשלח להיות בנם של זוג מתנחלים ידוע מקורבי
הרב כהנא, ואתה שהייתה יהודי אוהב אדמה שקרואה ארץ ישראל תוולד
במחנה פליטים בעזה, איש חמאס, או אולי איש הגיהד האיסלמי , טוב
יאללה עדיף חמאס,רעיון נחמד, כן זה נראה לי מספיק צודק, מספיק
מאוזן, פעם אחת אתה בצד הזה ופעם שניה בצד הנגדי", קולו הפך
ליותר ויותר איטי ומודגש, "כן, זהו הצדק בעולם האמת, פעם אתה
נגד ובגלגול הבא אתה בעד". התישבנו המומים מהצדק בעולם האמת
וצפינו המומים עוד יותר בדמות אדם ודמות כלב נכנסים להיכל
"12345" הדמות הזקנה הקרינה את חמשת הדקות האחרונות בחיי הכלב,
הכלב נעזב על ידי אדונו,ומת מצמא תוך יסורים מרובים", בעל הכלב
גם הוא חש בכלימה ובחוסר נוחות,ועכשיו שנים לאחר מות הכלב הגיע
אדונו אל עולם המתים ומיד הוזמן להתייצב עם כלבו בהיכל "12345"
 . "הינך נידון להיות כלב עזוב בגלגול הבא, "זהו הצדק בעולם
האמת, פעם אתה בצד אחד ופעם בצד הנגדי, ואתה הכלב תהיה אדונו,
כן תהיה בעליו של הכלב.. בפגישתנו הבאה שוב פעם נחליף לכם
תפקידים, זה תהליך שקורה לכם כבר הרבה גילגולים קודמים.. ",
מלמל הדמות הזקנה כמעט בלחש אבל בחיוך , ואז הוקרא שמנו
להתכונן ולחזור לעולם הריגשי עולם החיי, דרשו משנינו לשתות
נוזל צהוב שמתפקידו להשכיח את העבר ,אין הסטוריה כשחוזרים
לעולם החי,כך נקבע על ידי מנכ"ל  עולם האמת ואין חולקים על
החלטותיו....שתיתי ומיד התעוררתי בעזה ומיד שמעתי במסגדים דרשה
מטיפה וכך זה נשמע.."הנכם בני העם הערבי צריכים להיות מוכנים
למסור את נפשותכם למען שיחרור פלשתין מהכובש הציוני..כל אחד
צריך להיות שהיד, שהיד שלאחר מותו יזכה בשיבעים בתולות...." ,
כל יום שמעתי את הדרשה הזו ונשבעתי שאהיה שהיד, "זה ממש כבוד
למות שהיד ולזכות באושר בעולם הבא..", במרחק 5 דקות נסיעה משם
נשמעה דרשתו של רב ידוע בישראל אשר הדגיש את חשיבות ארץ ישראל
במסורת היהודית "והיישום חייב להיות בהתנחלויות לשם שמיים, זה
מצווה גדולה להתיישב בארץ ישראל שהובטחה על ידי האל יתברך
שמו.." סיים הרב את דברו.  נער צעיר עם בלורית שזעה ברוח  הביט
בעיניים בורקות ברב ונשבע לשמור על ארץ ישראל גם אם ישלם
בחייו, הוא רק לא ידע שלפני מספר לא גדול של שנים הוא היה
מחבל, איש חמאס, הוא גם לא ידע כי רגש השנאה קובעת מי תהיה
לאחר מותך, כדברי הפקיד הראשי בעולם האמת " זהו הצדק בעולם
האמת פעם אתה בצד אחד ובעם בצד הנגדי..".