כדור הארץ.שי הס
--------------------------------
קול:  במרחק 30 שנות אור על הכוכב טבע 3 צופים דרך טלסקופ
גרעני בודי ודובי
דובי:אז מה אתה אומר,בודי,כמה זמן נותר לכדור "ארץ".
בודי:לדעתי תוך 100 שנה "הלך הכוכב".
דובי:איך הם הספיקו תוך 6000 שנה ממש להרוס את הכוכב?
בודי:באמת מוזר, לנו זה לקח 10000 שנה.
דובי:תגיד,יקרה להם מה שקרה לנו,חוסר חמצן?
בודי:לא, לא בטוח.
דובי:תגיד, אפוא אנחנו טעינו?
בודי:לא ידענו להגדיר את הבעיה העיקרית שהיא שמירת הטבע בכוחות
משותפים.
דובי:מה אתה מתכוון?
בודי:הבעיה האמיתית שהזנחנו את הטבע ולא התאמצנו מספיק
להצילו.
דובי:אבא ספר לי מה קרה?
בודי:סיפור ארוך, אבל אם תציץ לכוכב "ארץ" תבין.
דובי:טוב בכוכב "ארץ" האנשים ממש לא חכמים, אנחנו הרבה יותר
חכמים מהם , לא?
בודי:לא, אנחנו והם אותו דבר,אנחנו אמנם חיים יותר שנים מהם
אבל אנחנו ממש דומים. דומים כל כך שזה מפחיד.
דובי: לא הייתי אומר  על הייצורים האלה, שם בכוכב שהופך להיות
חום יותר מיום ליום, שהם טיפוסים חכמים.
בודי:כן הם חכמים,  אבל בעלי יכולת שיפוט גרועה.
דובי:ממש כמונו ,אבא, בדיוק כמונו.
בודי:אבא תגיד למה נשארנו לבד בכוכב, רק אני ואתה, למה?
דובי:אויי..כמה כואב להזכר במה שקרה, כמה כואב להזכר.
בודי:ספר אבא ספר..
דובי:ובכן דובי הכל החל לפני 250 שנה.
בודי:בן כמה אתה אבא?.
דובי:בן 538 באפריל הבא.
בודי:מה קרה לפני 250 שנה.
דובי:העצים מתו, פשוט מתו.
בודי:מה זה עצים?
דובי:הויי..הויי כמה שזה כואב להזכר..כמה.
בודי:אבא, תמיד הסתתרנו במערה הזו, תמיד?.
דובי:בוודאי שלא, בני בוודאי שלא.
בודי:מה לא נולדת פה במערה?
דובי:לא , לא בן , נולדתי במבנה מגורים, על שפת הנהר.
בודי:נהר . מה זה?
דובי:..נהר זה הרבה מיים שזורמים לאיטם לכיוון הים, הרבה הרבה
מיים  עצים וירק.הנה תראה תמונה של נהר שצילמתי לפני האסון.
דובי: מים זורמים ,וואו..אבא וואוו, זה  אמיתי אבא, כמה מים,
איזה צבע מדהים, איזה ירוק יפה
בודי:כן בן, כן, אז היה הרבה מים הרבה הרבה מים וירוק.
דובי:אבא למה נעלמו המים והעצים למה?
בודי:סיפור ארוך, ספור עצוב .
דובי:ספר לי אבא ספר.
בודי:אנו בני האדם, היצורים אשר דומים להפליא ליצורים בכדור
"ארץ" התחלנו לזלזל בטבע.
דובי:לזלזל במה?
בודי:לזלזל בירוק שהיה אז לפני מאות שנים.
דובי:מה עשיתם?
בודי:בנינו בתים,גשרים,רכבות מפעלים שפלטו עשן רעיל וקטלני,
קטלני לנו ולטבע.
דובי:קטלני, אנשים מתו מהעשן?
בודי:כן, מתו, מתו ממחלות קשות, מחלות שההתקדמות הטכנולוגית לא
הייתה יכולה לרפא.
דובי:כמה אנשים היו אז?
בודי:מאות מליארדים מאות.
דובי:והאנשים מתו מהזהום וממחלות?
בודי:לא בני, לא כולם, רק חלק.
דובי:אבל אבא, למה עכשיו אנחנו לבד במערה, עם הרבה בלוני
חמצן,ועם מסכת חמצן, אבא בתמונות אתה בלי מסכות חמצן?
בודי:כן בני,אז היה הרבה חמצן באויר.
דובי:והיום אבא, היום כלום,אין כלום.
בודי:נכון,אין חמצן, אין אצלנו יותר חמצן.
דובי: אבל מה קרה ,אבא מה קרה?
בודי:קרה הנורא מכל בני, הנורא מכל.
דובי:אני במתח אבא, מה קרה?
בודי:באותם ימים היו מלחמות רבות, מלחמות שפרצו מסתם סיבות,
פשוט בני האדם נלחמו אלה באלה לפעמים ממש מסיבות מגוחכות.
דובי:במלחמה הורגים אחד את השני, נכון?
בודי:כן,כן הורגים והרבה,במלחמה ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יש
יותר הרוגים.
דובי:טוב אני מניח שאם היו הרבה אנשים והיה צפוף בכדור "טבע 3"
אז זה בסדר שהיה דילול אוכלוסין , לא?
בודי:לא חייבים במלחמה כדי לדלל אוכלוסין, ממש לא.
דובי:נו, נו.
בודי:ואז  הגיע אותו יום שחור משחור יום האפוקליפסה, יום אותו
לא נשכח, יום שבו נגמר החמצן..
דובי:מה קרה אבא?
בודי:מדינה קטנה מצפון מערב לנו פיתחה נשק ביולוגי שהכיל
וירוסים קטלנים שהיו אמורים לפגוע באנשים רבים במדינה השכנה.
דובי:נשק ביולוגי  שגורם למחלות, נכון אבא?
בודי:כן, למחלות לסבל רב ולמוות, ואז קרה אסון,  המדענים של
אותה מדינה טעו בפתוח המבנה המולקולרי של הוירוס, הם טעו ועוד
איך.
דובי:ומה הייתה הטעות?
בודי:הוירוסים שפותחו תקפו רק צומח, תאר לעצמיך רק צומח, ואז
הצומח החל להעלם.
דובי:אבא מה קורה שהצומח נעלם?
בודי:אין  יותר מצב רוח, האנשים הופכים להיו עצבניים ופסימיים,
ממש  דיכאוניים. .
דובי:טוב מדכאון לא מתים.
בודי:כן, לא מתים מדכאון אולי פיזית, אבל נפשית בעצם לא קימים,
בן באותה תקופה רבים האנשים שאיבדו עצמם לדעת..
דובי:אבא למה רק אנחנו במערה.
בודי:אני מגיע לזה , אחרי הדיכאון והעצבים החלו בני האדם
להרגיש בחוסר בחמצן,במחנק, מחנק שנגרם עקב חוסר בחמצן.
דובי:כן אבא, אני יודע שללא חמצן אנו מתים...
בודי:כן בן, והחמצן הלך  והתדלדל במהירות, עד שלפתע החלו
האנשים להחנק. באותו יום בן, המכוניות לא יכלו לנסוע,כי גם
מכוניות זקוקות לחמצן.
דובי:אנשים נחנקו ממש?
בודי:כן , הם הפכו לכחולים חיוורים ואפורים ,השמיעו חירחורים
וגוועו לאט לאט.
דובי:איך נצלנו.
בודי:אתה יודע שאני פסימיסט מטבעי, אחד שמצפה לגרוע מכל...מן
כזה דאגן רואה שחורות נכון בן?
דובי:כן נכון אבא.
בודי:ובכן כשראתי יערות שלמים שמתחילים להעלם החילותי להכין
דרך נסיגה.
דובי:נסיגה לאן?
בודי:נסיגה אולי מילה לא מתאימה ..אולי דרך להמשיך להשרד.
דובי:טוב, תמשיך.
בודי:החילותי לקנות מכלי חמצן,מכלים שיספיקו למאות שנים,
והסתרתי אותם במערה בה אנו חיים זה 200 שנה.
דובי:למה רק אני ואתה עברנו לפה?
בודי:אתה נולדת פה, אני עברתי יחד עם אימך.
דובי:מה קרה לאימי? אתה יודע שאני לא זוכר אותה.
בודי:כן אני יודע,אחרי לידתך היא בחרה למות, היא טענה שאין
משמעות לחיים ללא ירוק.
דובי:ומה איתך אבא, למה בחרת לחיות ללא ירוק?
בודי:יצר השרדות גבוה כנראה.
דובי:למה אתה מצפה?
בודי:אני מקווה בן, שיום יבוא ואוכל להגיע איתך לכדור ארץ שם
יש עדיין ירוק, אני מקווה שיום יבוא  ותושבי "ארץ" יגלו אותנו
פה,  ויעזרו לנו לעבור לכדור שעדיין קיים,קיים אבל גוסס.
דובי:אבא, מה הסיכויי שיגלו אותנו פה?
בודי:קטן מאוד קטן מאוד.
דובי:כמה קטן?
בודי:כמו הסיכויי שיהיה שלום במזרח התיכון שבכדור הארץ.
דובי:מה?
בודי:לא חשוב, כשתהיה גדול, תבין.
דובי:אבא, אני חושב שלא כדאי להגיע לכוכב ארץ?
בודי:למה בני?
דובי:התרגלנו כבר שאין ירוק, יהיה כואב מאוד שהירוק יעלם עוד
פעם.
בודי:כן, אבל רק עוד פעם, רק עוד פעם לראות ירוק בני, לראות את
הירוק ולמות.
דובי:טוב אבא בוא נתפלל,בוא נתפלל שנראה עוד פעם ירוק.

הכותב: שי הס
העמק 28 הוד השרון
טל:097405092
טל(ע):036454254
פלפון:053587942