לילה לבד, אתה מתקשר.
אני לא ממש מכירה אותך-
יכולת להיות גם כל אחד אחר.
"נלך לשתות?" אתה מציע
אז אני לובשת חצאית.
"אני פה" אתה מודיע
ואני נכנסת למכונית.
הונדה- אני מתרשמת. אולי תפסתי דג שמן.
"סתם משהו ישן" אתה לא מתגאה ולא מתלונן.
"שלום, אני בן"
ומי אני? זה לא ברור
אבל ההבנה הזו תגיע באיחור.
אחרי וודקה או שתיים אתה מחזיר אותי בחזרה
"את ממהרת?"
לא, לא, בוא תראה את הדירה.

הכלבה מתרגשת- הבאתי אורח
בן לא אוהב את הליקוקים והריח
אני מסתכלת מהצד ורושמת על דף
בן           בלי שם משפחה- נפסלת על הסף.

מתיישבים על הספה, אני מציעה לך לשתות,
אתה מתקרב קרוב מידי ומתחיל בנשיקות.
זה היה ברור- אני לא מתרשמת.
לא מנשק משהו- אני מוציאה את הדף ורושמת.

ואני כל כך לבד פה. כל כך לבד.

העיניינים מתחממים, אתה רוכן מעלי
גונח, שולח, מתרשם משדיי.
זו לא אני. זו לא אני.
לך זה לא משנה.
גם אתה זה לא אתה, אבל היי- אתה נהנה.

אני עוצרת, חוזרת, מצטערת.
זו לא אני. זו לא אני.
"מאמי" אתה מלטף "תרגעי, תהני"
אבל
זו לא אני. זו לא אני.

24.2.07