חצי שנה אחרי המלחמה ושלושה חודשים אחרינו,
אתה שואל אם אני זוכרת.

כן,
אני זוכרת איך התעוררתי מתוך החלום לעולם של סיוטים.
ואתה חיבקת והרגעת "זה רק הרעש של המטוסים"
חשבתי שעוד רגע מתפוצצים.
אתה לוחש באיתנות "עוברים עליך ימים קשים"
לוחש אל תוך הלילה.

כן,
אני זוכרת שחודשיים אחרי, התחיל הגשם
והרעם הארור הזה הזכיר לי נשכחות.
מתעוררת מהסיוט למציאות
ומתחילה לבכות.
ואתה עדין שם, מחבק ומרגיע,
"זה היה מפחיד, אני יודע.
אבל זה רק חלום רע.
המלחמה מזמן כבר נגמרה."

חצי שנה אחרי המלחמה
ושלושה חודשים אחרינו,
אתה שואל אם אני זוכרת.
מספר שהרעם הגדול חזר
ואתה מיהרת לחבק מישהי אחרת.
זרה.
והיא בכלל לא התעוררה
ואז הגיעה ההארה,
אתה מרכיב בה אותי.
אותי.

אבל חצי שנה אחרי המלחמה ושלושה חודשים אחרינו,
אני לא חוזרת אלינו.

כן,
אני זוכרת. ולפעמים גם קצת מתגעגעת.
אבל עכשיו אני יודעת,
המלחמה מזמן כבר נגמרה.
זה היה רק חלום רע.

24.2.07