ספינקס חצוית-דם, הינך מפלצתית כמו
חומת סין עצמה בתגרת קדם חשוכת אל
חצייך אדרת אנטומיית רנסאנס שלא
בארס צפע חומד לצאן זכרים פתיים תתהולל
כי אם כמעורטלת, בחיקי עלוות נשורת תתבולל.
ומהו חצייך התחתון אם לא חשרת
זיפים מסוגננים מעבים שאורת בשרך?
משחרת לטרף, כי אל-אישך תשוקת
פרי דעת שנשלו פפירוס גלף חידתך
שאינה אלא תמצית כל חמס תאוותך.
מקרטע על שתיים דרך הצטלבויות
דרכים מתומררות לעייפה בסמאפורה עירונית
ובזפת הרטוב מטרוניית הזלעפות
אני מזדחל בגרם מדרגות לתחנה התחתית
משנן חידתך נאמנה, אך בפיצוח לא נדמית תפנית;
כל היום ארקד על שתיים לא על ארבע וגם
לא על שלוש בואכה ארצה זרקור הדמדומים.
כיצד אכריע כי מושא משלך הינו אדם
עת הכרזת על גפיו כברי תמורה בהלך הזמנים
אשר עצמם מקבעים הליכותינו אף עד בואנו בימים.
אולי צמד קרקפות הסיאמים - קימור קפלי שדייך
יפריח חזך מעלה מטה בתנוחת ארמוז
צלם זנבך יעלעל בדפדופי אוושת הבריזה בקריצה,
וירחי תפוגת התוקף לפתרוני חולפים עד כי תמוז
בסף, ושערי תבאי הנפילים מתגמדים מול בואך בבוז.
עמדי על המשמר מול החומה הסינית עתיקת היומין
גבריאל הנוגה אוחז בכתב הקושיה כחרב מתהפכת
מונגולים, מנצ'ורים, תזזיתיים כברברים לקמין
בערת חמתך השליכם כקרשים טריים, במעטפת
כישלונם הנחרץ, חריפות שכלך הנחילה עוד תבוסה אילמת.
נאלם אני דום בקמת פתח שערי תבאי הארכאית
מדדה בתלוליות גרמי מחשבות- אומד ערכם
האמביוולנטי -   כבר גיליתי אמיתת הפתרון כמענית,
אך חושק עדיו הנער, ללפות טלפייך בשריה, למרקם
הבשרי, כיכר ליבי בתור לשניים- כדמותך, ברם.
לא רוצה לענות "אדם" רוצה אותך
בשלהבת עלומייך, בחצי הראשון
די והותר, מעניק תשובה שגויה לך,
ואף לא נפעם בפלצות לנוכח התחתון.
וכך תלפתיני בעונג החנק, ודמי גוסס בתיאבון.
וחומת סין העתיקה ותבאי כאחד - הה,שייאנקו בריקבון.