פרק ראשון

הרוח הכתה בפניו של השליח בעודו דוהר על סוסו דרך השדות
כשהשקיעה האדומה בגבו. הזמן לא היה בטובתו ואם יגיע לארמון
מאוחר מדי יומת אסון על כל הממלכה והוא לבטח יצטרך להיפרד
מראשו, אין לו זמן להתעכב.
הערב כבר ירד על יומו השני של מסעו מהמחנה אל הארמון והוא כבר
רוכב משעות הבוקר המוקדמות, אין ברירה אם לא יעשה הפסקה עכשיו
גם הסוס שלו יתמוטט, הוא עצר.
הלילה האפל ירד סביבו והוא נח לקצת זמן לאחר שאכל ממעט האוכל
שלקח איתו לדרך. לאחר כשעה קם והמשיך לרכב, הזמן עדין היה
נגדו.
עם עלות השחר ראה את היער העצום שבלבו ישב הארמון, היה לו עוד
כחצי יום רכיבה עד לארמון. הוא המשיך ברכיבה ללא הרף כאשר בדרך
חלף על מראות שלא ראה מזמן, העשן מבתי הכפר הסמוך לארמון וריח
עצי האורן שגדלו בכל מקום. לאחר שיגיע לארמון ויסיים לבצע את
משימתו הוא יבקש אישור לבקר את אשתו אותה לא ראה כבר שלוש
שנים.
"שלוש שנים" הוא אמר לעצמו בעודו מעכל כמה זמן לא היה באזור זה
של הממלכה.
הוא הגיע אל היער.
בכניסה ליער קצת אחרי שורת העצים הראשונה עמד אוהל ולידו ישבו
שלושה חיילים, שלושתם לבושים במדי משמר המלכות.
"עצור!" קרא לעברו אחד החיילים בעודו קם.
השליח עצר.
"אני שייך לכוחות הצפון, גדוד מספר שלוש" אמר לחייל שקם
לקראתו.
"כן" ענה לו החייל "אני מזהה את המדים, בן אח אבי משרת שם,
'ביאן'".
"ביאן הוא בצוות הסיור שלי" ענה שליח "איש טוב הוא בן אח
אביך".
"כבר שנתיים לא ראיתיו, מה שלומו?" שאל החייל.
"חייל אמיץ ובעל כבוד רב, אך צר לי זמני דוחק ואין לי זמן
לדיבורי פנאי, אני בשליחות חשובה לארמון ואודה לך אם תיתן בידי
אישור לחצות את היער עד לארמון".
"המתן" אמר החייל והלך לאוהל.
לאחר כמה דקות שב החייל ובידו קלף מגולגל.
"זהו אישור מעבר בכל שטחי הפיקוח של 'משמר המלכות', לך לדרכך
בהצלחה ובצע את משימתך, וכשתראה את ביאן שוב מסור לו כי אני
דורש בשלומו ומאחל לו שישוב הביתה בבטחה".
"ראה את העניין כסגור, וכעת אני אמשיך בדרכי, רוב תודות לך
והיה שלום" אמר השליח והחל שוב לרכב לכיוון מעמקי היער.
היער היה חשוך, העצים צמחו בצפיפות וענפיהם השתלבו אחד בשני
ויצרו מעין גג המכסה את השמיים. האוויר בתוך היער היה מחניק
במקומות מסוימים ולשליח שכבר לא היה במקום זה זמן רב היה גם
קצת קשה לנשום.
השמש כבר הייתה כמעט באמצע השמיים והנה החל השליח לראות את קצה
היער ואת חומת הארמון.
"עוד מעט" אמר לעצמו בעודו מרגיש את גופו מאבד כוח ואת סוסו
מאט עד כדי קצב זחילה. הוא יצא מהיער והשמש חבטה בפניו, הוא לא
ראה כלום מסביבו, הכל היה לבן עד שחש כי אינו יכול עוד. הדבר
אחרון שזכר כשהתעורר בחדר בארמון היה את גופו נשמט על סוסו.
הוא התעורר בחדר קריר ונעים שהייתה בו מיטה, וליד המיטה היה
כיסא ועליו מונחים בגדיו, חרבו וציודו האישי.
דבר ראשון ששם לב אליו כשקם היה כאב הראש החזק שהיה לו, אך
למרות זאת הוא קם והתלבש, חגר את חרבו ופתח את הדלת. מחוץ לדלת
עמד שומר שהסתובב אליו ברגע שהדלת נפתחה.
"סוף סוף קמת סמל" אמר לו השומר.
"כן" אמר השליח לא מבין מה בדיוק קורה אתו והמשיך "איפה אני
ואיפה המלך? יש לי הודעה חשובה בשבילו".
"המתן, אני אקרא למפקד" ענה השומר.
הוא חזר לשבת על המיטה ממתין לבואו של המפקד, לאחר כמה דקות קם
והסתכל מהחלון, בחוץ היה יום נעים ואופייני לסוף הקיץ, בחצר
מתחתיו עמדו שני שומרים ליד שער הכניסה ושוחחו ביניהם. על קיר
אחד של החצר היה תלוי דגל של 'משמר המלכות', דגל בצבע אדום עם
משולש לבן באמצע וחרב מתחתיו. מהחלון הוא הצליח להבחין כי החצר
נמצאת בשכנות לשער הכניסה לארמון ששקק תנועה באותה עת. מיד עם
הכניסה בשער הגיע כל מי שנכנס אל רחבה גדולה שבה גם היה שוק
מדי פעם, ואחריה הייתה הכניסה לארמון עצמו. מעל הארמון התנשא
מגדל שבקצהו התנופף ברוח דגל הממלכה, אדום עם משולש לבן
באמצע.
מישהו נכנס לחדר.
"שלום לך, אני יגי, מפקד משמר המלכות".
"נעים מאוד" ענה השליח והמשיך, "יש בידי ידיעה חשובה למסור
למלך באופן אישי ליד, וזמני דוחק".
"אני מבין, אך עלי לראות אישור כלשהו לכך שאתה אכן מכוחותינו"
ענה לו יגי.
השליח לא היסס והוציא מתיקו את אישור המעבר שקיבל מהחייל
בכניסה ליער ונתן אותו ליגי.
יגי בחן את הקלף.
לאחר כמה רגעים הרים יגי את ראשו מן הקלף ואמר, "בוא איתי".
השליח הלך בעקבות יגי, הם הלכו בתוך מסדרון ארוך וחלפו על פני
דלתות רבות, רוב הדלתות היו סגורות ואלה שהיו פתוחות היו דלתות
לחדרים ריקים. בקצה המסדרון היה גרם מדרגות מתעקל, הם ירדו בו
והגיעו לקומת הקרקע ממש מול היציאה לחצר עליה הביט קודם השליח.
הם יצאו אל החצר וחצו אותה לכיוון השער שפונה צפונה, יגי פתח
אותו והשליח עבר דרכו. הם היו בתוך מסדרון ארוך ובו לפידים על
הקירות שהאירו את הדרך ,האוויר בתוך המסדרון היה מחניק וטחוב
והזכיר לשליח את אוויר היער. הם הלכו לאורך המסדרון וכל הזמן
זה יגי לא דיבר. הם חלפו על פני פתחים לעוד מסדרונות עד שלבסוף
הגיעו לעוד גרם מדרגות, עלו בו והגיעו לאולם גדול עם תקרה
גבוהה.
האולם היה עשוי כולו שיש ואת העמודים שהיו סביבו עיטרו ציורים
מזהב. באמצע האולם על הרצפה היה סמל הממלכה, עיגול אדום עם
משולש לבן באמצע.
יגי פנה אל השליח.
"חכה פה, אני אלך לדבר עם המלך".
"בסדר" ענה לו השליח.
יגי הסתובב והחל לחצות את האולם עד שנבלע לתוך החושך בקצהו
המזרחי של האולם.
השליח עמד והמתין, אור השמש חימם אותו בעודו ממתין שיגי יחזור.
רק באותו הרגע הבין כי רגליו דורכות באולם המלכות, בצמוד לקיר
ממולו ראה את כס הלכות המפואר המרופד בבד משי אדום ומסגרתו זהב
טהור, בינו לבין הכס הפריד שולחן אוכל המלכותי והארוך העשוי
מעץ. מאחורי גבו ממול לכס המלכות הייתה הכניסה לאולם, היא הייה
גבוהה ורחבה ומשקופה גם הוא היה עשוי זהב. באולם זה נערכים כל
האירועים החשובים בממלכה והוא כך פתאום באמצע היום עומד בו
חופשי לעשות כמעט כל העולה על רוחו במקום הזה.
הוא החל לשקוע בחלומות בהקיץ, הוא חשב על אשתו שלא ראה הרבה
זמן ועל ילדיו וכמה הם בוודאי גדלו כאשר לפתע שמע צעדים
מתקרבים, הוא ראה מולו שתי דמויות מתקרבות בחושך. כמה צעדים
אחר כך הם נכנסו לאולם המואר והשליח ראה את יגי ולידו גבר צעיר
בערך בגילו לבוש בבגדים פשוטים וחרב קשורה למותנו.
"המלך ליאם השני!" הכריז יגי בעודם נעצרים מול השליח.
מיד כרע השליח על ברכו והשתחווה למלך.
"קום" אמר לו המלך "אין לנו זמן לגינוני המלכות האלו, אני מבין
כי בידך הודעה דחופה מהחזית"
"כן" ענה לו השליח והוציא קלף מגולגל סגור בחוט משי כחול.
המלך קרא את ההודעה בעיון רב, לאחר שסיים גלגל שוב את הקלף
וצעד בשקט לעבר החלון הוא הביט החוצה וראה את ארמונו שוקק
חיים, השוק החל להתמלאות ברוכלים ובאנשים מהכפרים שבו לקנות
דברים, הלך הרים את מבטו קצת והביט אל המרחבים הירוקים שנפרשו
משערי ארמונו עד האופק, בשדות נראו חקלאים עובדים ומבתי הכפרים
היתמר עשן מארובות הבתים.
המלך עמד כך כמה דקות עד שלבסוף פנה אל יגי.
"הזמן דוחק, קר לכל הקצינים לחדר הדיונים היום לאחר החגיגות."
יגי הנהן בראשו ויצא מהדלת ממנה נכנס עם המלך כמה דקות קודם.
"ואתה שליח, חזור אל מפקדך ובשר לו כי קיבלתי את הודעתו ואני
אחזיר לו תשובה בעוד יומיים"
"ברשותך" פנה השליח למלך "אבקש את רשותך לראות את אשתי וילדי
ולהחזיר אל מפקדי את תשובתך כאשר היא תהיה מוכנה למשלוח."
המלך שתק.
"בקשה כזו אינה מסמכותך לבקש, אך היה לך מסע ארוך ואני אתיר
זאת. עליך להתייצב אצל יגי מחר בצהריי היום, כעת אתה משוחרר,
לך אל ביתך חייל טוב."
"תודה" אמר השליח בעודו משתחווה למלך ולאחר מכן יצא דרך הדלת
ממנה יצא יגי, עבר דרך אולם הכניסה הגדול ויצא מן הארמון.
הוא חזר אל מגורי המשמר ומצא את סוסו לאחר שזה אכל ושתה די
הצורך, עלה עליו ויצא משער הארמון ורכב לעבר ביתו.