הולכת ברחוב החשוך בליל קיץ,
מחלון צדדי בוקעת נגינת פסנתר.
והלב רגוע ושלוו,
מצחקק, מנתר.
טוב עכשיו ושמח,
והגיעה מנוחה.
והלילה כבר לא מפחיד,
והבוקר שמביא איתו אהבה.
הולכת ברחוב בשמלה ארוכה,
השוליים נוגעים בה, במדרכה.
ורגליי היחפות מתענגות,
על תחושת הקור שמגיעה.
צעדים קלילים של רווחה,
הרוח מנשקת את השיער.
ומחוגי השעון לא זזים,
כמה טוב כשהוא נשאר...
ציפור מנומנמת מחייכת,
גם היא שמחה.
ויושב על ענף מולה הדרור,
אהובה.
נדמה שהלב שר עכשיו,
בלי בושה, בלי התנצלות.
ומרשה לעצמו לנצל את ההזדמנות.
רוח של שינוי לטובה מגיעה,
היא לא חמה ולא קרה.
היא בדיוק מה שהיא צריכה עכשיו,
בדיוק מה שהיא רוצה.

26.2.2007