באוויר עמד
ריח
של נוצות רטובות ואדמה
לחה,
ואדים
עלו מגופו.
גשם,
וכנפיו מגוננות מעל.
נשימתו הסיתה
שיער מצחי,
נשמתו הסתירה
את זו שלי -
המוכתמת,
האנושית.
באוויר עמד
ריח
של עיר נקייה, שטופה
מחטאים
ומאבק.
התקרבתי, נושמת
את ריחו,
את ריחי.
טהור -
ופגום,
הוא כבר לא יחזור למעלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.