מוקדש בזאת לכל המעסיקים שלא טרחו לציין כמה שהם "אהבו" את
קורות החיים שלי ושאפשרו לי בערגה ובכייף כזה  לשבת מול הטלפון
ולהעביר שעות מול השעון.
מוקדש גם לכל פקידות כוח האדם, משאבי אנוש וקבלה (שאף לא
תהיינה עוזרות של מנכ"ל) שעזרו וטרחו להעביר את הדף המפוקסס
שלי למכשיר הגריסה, ולכל אלה שעוד עזרו אומץ והודיעו לי שאני,
מתל אביב, יותר מדי רחוקה .
וכן מוקדש ללישכת התעסוקה שעשו לי באמת טובה גדולה, כשמספר
התור שלי
לבסוף עלה ...וכבה.
ובכן, מוקדש למדינה .

לכבוד מישרה מספר 20 מליון, שלום רב!

שמי יוד ואני מעונינת לעבוד.
לא אמרתי אצלכם, חלילה !, מה פתאום, השתגע העולם? אני רק
רומזת
שאם אפשר לתלות דף זה בקיר משרדכם הקטן ולהביט בו, להביט בו
שוב,להביט בו היטב, כי זהו הדף האחרון שאי פעם אשלח אליכם.
רציתי להודיע, רק רציתי לציין שלא אעבוד אצלכם מהסיבה הפשוטה -
לא יודעת למה , פשוט לא מתחשק לי יותר לשווק את עצמי בעבור
מכתבי "אבל וסליחה", עכשיו, זה לא בגלל שאני גרה ביישוב קטנטן
רחוק מטר מהעיר הגדולה, וזה לא בגלל שנסיוני בתפקידי שרות
לקוחות שואף למאה, רק עם מינוס בסוף,ושלא לדבר על זה
שסטודנטית, כל אחד רוצה להעסיק. אני פשוט בחורה בררנית .

בנוסף ברצוני לאמר שלום לכוח האדם באשר הוא, רק רציתי למסור
לכם את איחולי הלבביים על זה שידעתם איך לנפץ תקוות
זמניות,לגרום לרבים להתדפק על דלתכם ולהידפק על ידכם.
כמה שהערכתי את חיוכך המזויף, מיכל, - הוי איזה חיוך מושלם,
להציע מישרות, ככה סתם, שאוישו עוד לפני שבוע, רק מה שכחת,
מיכל, לאמר לרונית  הפקידה למסור ליוד, לגימל ולתו - אויש פשוט
חמק מזיכרונך, כמה חבל.
ובכן, חזרתי להודיעכם, שכולנו כאן מברכים אתכם לשלום, ולא רק
אנחנו - הסטודנטים הצעירים, גם עוד מאות אנשים שמועסקים מתחת
לשכר מינימום שנקבע בחוק, אותם מטפלי סיעוד שמנקים ומקרצפים,
ולאותם אנשים, שהכותרת הראשית מכריזה עליהם בתור: פועלים -
הרומנים, הסינים, התאילנדים ומה עם הישראלים?
את יודעת, את עושה פה לכולנו טובה גדולה, כשאת מעסיקה - בשכר
נמוך יותר ממה שנצפה. כאילו מה? תפסיקו להתבכיין וקחו כל
עבודה, כי מה זה שקל פחות או שקל יותר, מהם בכלל דמי נסיעה,
ומה זו עמלה, או פשוט שכר ממוצע ? הרי הכי חשוב שישנה "עבודה".
(וואללה ?)
זה מן טריק כזה, למצוא עבודה, לא? מן קסם כזה והרבה מאוד
חוצפה.ובכן, כנראה שזה לא בשבילי, לא תודה.

עוד ברצוני,לאמר שלום לממשלה באשר היא וכבודה במקומה ,  שלום
!
שמי יוד ואני סטודנטית צעירה
רק רציתי לוודא, אם אפשר, שהמיתון בארץ נותר, כי אם הוא כבר לא
אורח, אלא עוד אזרח מודאג (מהמצב) אזי לא באמת צריך לדאוג
שהמצב ייטב,
אין מנוס משפל, או מסגירת מפעלים, מפיטורי עובדים ומניצול של
כוח אדם ומעסיקים, כלומר הכל באמת יפה פה, השמש זורחת והים
שליו, אנשים בטיילת ביום רגיל, כי אין להם באמת לאן ללכת, לאן
לפנות, אלא רק לבהוה בשערים סגורים. כיף במדינה הזו כי האשמה
היא לא בה, היא במיתון, בבורסה, במגדלי התאומים, האשמה היא
בעמים זרים.
רק רציתי לוודא כל זאת, כדי להבין באמת כמה שטוב פה לחיות. טוב
לאזרחים:
טוב לפועלים, טוב למיעוטים, טוב לצעירים, טוב למוגבלים, טוב
לעולים - אבל הכי טוב  -  לישראלים .

במעמד מפליא זה ברצוני לפנות אל  המעסיק המצוי , שלום !
שמי יוד, אני גבוהה, חטובה,בלונדינית ומתולתלת, אם הינך קורא
קורות חיי אלו, תדע שנפלה פה טעות בכתובת, כלומר לא אני מחפשת
מישרה...אבל יש לי חברה, שקוראים לה יוד, שחרחורת, חכמה, ששמה
נמחק מהמועסקים אצלך אז מה שרציתי לאמר לך, מעסיק מצוי, שיוד
לא צריכה שיעשו לה טובה, היא כבר מזמן לא לבד במערכה, היא
מיזמן מנכ"ל של החברה שלך, ובכן, זהו ,בעצם, מיכתב פיטורין, לך
פשוט לא נעים, ראה בזאת שקורות חייך, ושל פקידותיך המתוקות,
ישלחו ישר לגריסות, אז אולי תנסה עוד שנה, כאשר יוד הראשונה
תחפש לה פקידה אנא שלח את קורות חייך, ונענה לפנייתך בהקדם. אך
ראה הוזהרת - רק פניות מתאימות תיעננה.