דמעה זולגת לה על הלחי
נופלת לה אט אט,
עד שנעלמת בין שפתיה
שם היא עוצרת ונבלעת.
תלתל קטן מתנפנף ברוח
רוח של סוף קיץ חלשה,
תלתל קטן בודד מראשה
מתנפנף ברוח של שנה חדשה.
הולכת לבד על החוף של הים
מחפשת משהו שהיה ונעלם,
היא זוכרת את ההרגשה
מרגישה אותה בפנים,
והיא נהיית חיוורת
כשהצבע יורד לה מהפנים.
צועדת עוד צעד,
בגופה עובר רעד,
כשגל נכנס בין אצבעות רגליה
אך מעביר צמרמורת בכל עצמותיה.
כל גופה חלש
ושיניה זו בזו נוקשות,
כשלחיה מצטמקות
ועיניה בלי לשים לב נעצמות.
אך היא לא נכנעת,
יש בה עוד כח,
חושבת שיש בה עוד יכולת לשמוח,
להרים את קולה
ולשמים לצרוח.
אבל היא טועה
וגופה חושב אחרת,
הבדידות הכניעה אותה
והיא על החול נופלת.
נשמתה נלקחת ממנה
ועולה לשמים,
כשגופה מוטל קפוא
זרוק ליד המים.