שירו של הספן הזקן / סמואל ט קולרידג
תירגם לעברית - ינאק פרי

הטיעון

איך ספינה אשר עברה את קו המשווה נרדפה על ידי סופות אל הארצות
הקרות ולעבר הקוטב הדרומי; ואיך משם היא המשיכה את מסעה אל קו
הרוחב הטרופי של האוקיינוס הפסיפי הגדול; ובאיזה אופן הספן
הזקן חזר אל ארץ מולדתו.

חלק ראשון

ספן זקן פוגש שלושה בחורים צעירים שהוזמנו לסעודת חתונה ומעקב
אחד מהם.

ישנו ספן זקן אחד, עם עין מבריקה
מתוך שלושה גברים עוצר אחד
ואותו בחור אומר לו: "אדוני, בשם זקנך
מדוע נעצרנו כאן בצד?"

"באולם החתונה הם כבר פתחו את הדלתות
ואני הרי קרוב של החתן.
האורחים כולם בפנים, ושומעים את השמחה
והאוכל כבר מונח על השולחן"

הספן שולח יד ותופס את הבחור
ולוחש בקול נמוך: "הייתה ספינה"
הצעיר צועק בכעס: "תעזוב אותי זקן"
והודף את כף היד הלבנה

האורח מכושף על ידי עינו של איש הים הזקן ומוצא שהוא חייב
להקשיב לסיפורו.

אבל כשהספן מביט בו בעינו המבריקה
אז הצעיר קופא כמאובן
הוא עומד והוא מקשיב וכמו ילד בן שלוש
עושה את רצונו של הספן

הצעיר יושב על אבן, ומביט אל הזקן
הוא אינו אומר מילה והוא חיוור
הספן בהיר העין מתיישב קרוב אליו
ואז מתחיל בשקט לספר:

ברציף כולם הריעו ופינו את הנמל
כשיצאנו אל הים בלי לעצור
אל מעבר למפרץ ומעבר לגבעה
והמשכנו אחרי המגדלור

הספן מספר איך הספינה הפליגה דרומה עם רוח טובה ומזג אויר נעים
עד שהיא הגיע לקו המשווה.

השמש בא משמאל כשהוא עלה לעננים
הוא התרומם ישר מתוך הים
במשך כל היום האיר חזק עד שבסוף
בצד ימין שקע ונעלם

כל יום טיפס עוד קצת עד שבסוף בשיא החום
אל ממש מעל התורן הוא עלה
כאן פתאום אותו צעיר מכה חזק את החזה
הוא שומע, התזמורת מתחילה

האורח שומע את המוסיקה שלכבוד הכלה אך הספן ממשיך בסיפורו.

הכלה הצעירה נכנסת אל תוך האולם
היא קטנה ואדומה כמו השושן
לפניה נכנסים אל האולם הבדרנים
בראשם פורץ לחדר הליצן

האורח עוד מחזיק את החזה שלו חזק
הוא חייב לשמוע עוד והוא חיוור
הספן בהיר העין מתבונן אל תוך עיניו
ואז ממשיך בשקט לספר

הספינה מכוונת על ידי סופה לכיוון הקוטב הדרומי.

יום אחד תפס אותנו רוח סערה
ששולט בעוז בים ובמרום
הוא הכה בנו בכוח בכנפיו האדירות
ורדף אותנו הלאה לדרום

עם תרנים נוטים קדימה וחרטום טובל בים
כמו אדם שרץ בגלל שהוא נרדף ומאוים
שאויביו מאחוריו והוא דורך בתוך צילם
הוא מרכין ראשו במרץ פתאומי
הספינה פרצה קדימה בברקים ורעמים
וברחנו אל הקוטב הדרומי

עכשיו הופיע קרח והופיע ערפל
והקור היה פשוט לא יאומן
קרח שגובהו כתורן צף על פני הים
וצבעו ירוק כאבן הירקן

ארץ של קרח ושל רעשים מפחידים שבא לא ניתן לראות שום יצור חי.

בין גושי הקרח הצוקים הלבנים
הבריקו באור קר ולא נעים
ולא היו סביבנו לא חיות או בני אדם
הקרח היה כל מה שרואים

הקרח היה פה קרוב, הקרח היה שם
הקרח מסביב בכל פינה
גונח נאנח ומשמיע נהמות
כמו מי שמדבר מתוך שינה

עד שציפור ים גדולה שנקראת אלבטרוס באה מתוך הקרח והערפל
והתקבלה בשמחה ובסבר פנים יפות.

יום אחד הופיע בשמיים אלבטרוס
הוא בא ישר מתוך הערפל
כאילו שהיה אדם נוצרי ולא ציפור
קראנו לו שלום בשם האל

נתנו לו מזון שהוא אף פעם לו אכל
הוא עף מעל הראש בסיבובים
ואז נשמע פיצוץ, קרחון נשבר והנווט
ניווט אותנו בין החלקים

ותיראו! האלבטרוס מתגלה כציפור שמביאה מזל טוב והוא עוקב אחרי
הספינה כשהיא חוזרת צפונה דרך הערפל והקרח הצף.

הרוח הדרומית דחפה אותנו מאחור
האלבטרוס תמיד נשאר ליד
כל יום היה מגיע לאכול או לשחק
קראתי לו ואז הוא בא מיד

בערפל או עננים בתורן או מפרס
היה אוחז עד צאת הכוכבים
ובשמיים מעליו מתוך עשן לבן
ירח קר האיר את הגלים

הספן הזקן הורג את הציפור הצדיקה.

ספן זקן אמרו לי אלוהים ישמור אותך,
איזה שד נכנס לך לראש!
מה קרה לך? עניתי: ברובה חצים
עכשיו הרגתי את האלבטרוס