בוקר נמתח על ארץ מנוונת
מאיר אחריו שמש של יום אפור,
שולח את קרניו אל עבר תכלת מלוכלכת
מביט בצער על הבריאה באור היום.
ענני מחשבות מסתלקים למחוז אחר
משאירים שרידי עצלות והזיות,
מסתתרים מחשש מפני פחד והבל
מעניקים מעצמם וטורפים עוד חלום.
תקווה ערירית ושלווה נמתחת לעת ערב
מציפה בתומה עם רדת היום,
מצילה נפשות אבודות בארץ אחרת
מכסה על נפשי השבורה מאבדון.
השחור העוטף העולה מן ההבל
מותח כוכבים שנגררים מאחור,
והלילה שחמס את נישמתי הגוססת
משאיר אותי בודד בארץ הכפור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.