אני אוכל בשר
כדי שיהיה לי כוח,
ומחשב חשבונות
בשביל המוח.
הויטמינים -
זה כדי להיות בריא,
ובשינה אני נהיה
גבוה ושרירי.
אני גם רץ וגם נוסע באופניים
שיתחזקו לי השרירים של הרגליים,
ואם אני לא שוכח,
אז אני כל יום מצחצח.
וכשכבר
אין
לי
כוח
ואני עייף
אני אוכל ממתקים
בשביל הכיף.
אוספים
לנדב השכן שלי
יש אוסף בולים
ולוטה הזקנה
אוספת חתולים.
חבר שלי, שקד,
אסף שבלולים,
חלק עם חיה בפנים
וחלק חלולים,
עד שאימא זרקה לו
כי היו מגעילים.
רציתי שיהיה לי
איזה אוסף מיוחד,
משהו אדיר כזה,
שאין לאף אחד.
אז המצאתי את האוסף
הכי מדהים בגן,
וכל יום אני מגדיל אותו
ויש לי כבר מלן.
זה בכלל לא בעיה.
ממש קלי קלות,
זה אוסף פרצופים
שאני ממציא, פשוט.
פרצוף כועס, מפחיד, רשע,
כל יום נולד פרצוף.
הכל עם הפנים שלי
וקצת עם הגוף.
אם מישהו מעליב אותי,
או מחטיף לי מכות,
ואני מרגיש שעוד רגע
אני מתחיל לבכות,
אני שם פרצוף שמח,
וכל הילדים ביחד,
לא יכולים לדעת
שבפנים אני מת מפחד.
פינת הסתרים של תום
לתומי הקטן הייתה פינת סתרים,
שבה שמר בסוד על כל מיני דברים.
הכל היה מוסתר בין שני שיחים וברוש,
כשתומי התיישב שם, ראו לו רק ת'ראש.
היה לו שמה זחל שמנמן עם שערות,
שכשזחל על כף ידו, עשה לו צמרמורות.
הייתה לו גם שלולית קטנה, שם ראשנים שחו,
ותום ספר אותם כל יום, לבדוק אם לא ברחו.
היו שם גם צעצועים שנאבדו מזמן,
שאף אחד כבר לא זכר ולא חיפש אותם.
תומי בא לשם כל יום אחרי הצהרים,
האכיל את החיות וגם נתן קצת מים.
את הכל סידר יפה בעבודה קשה,
הכל היה ממש בסדר עד אותה חופשה.
תומי נסע עם ההורים לחודש ויומיים,
ולחיות השאיר מספיק גם אוכל וגם מים, לבינתיים.
כשחזר מהחופשה, דבר ראשון ניגש
אל הפינה הזאת שלו, לראות שם מה חדש.
וכשנכנס אל הפינה, בין שני שיחים וברוש,
"אוי ואבוי" גדול אמר וגם תפס ת'ראש.
תומי הבין שלפינה נכנס איזה גנב,
ולקח לו את הראשנים, שהוא הכי אהב.
ולא רק זה, גילה פתאום, עוד משהו חסר.
במקום הזחל השעיר היה דבר אחר.
תומי חשב שזה איום. איום וגם נורא.
צריך לתפוס את הגנב. צריך פה משטרה.
אולי כדאי לשים מלכודת, לטמון לו מארב,
מה שבטוח, חייבים לתפוס את הגנב. עכשיו!
ככה ישב לו תומי עצוב ומהרהר,
כשמאחור שמע פתאום מן רעש מקרקר.
הוא הסתכל ימינה, שמאלה, ולא עברה דקה,
ועל הראש שלו קפצה צפרדע ירוקה, לחה ומבריקה.
תומי שוב תפס ת'ראש. "עכשיו אני מבין,
עכשיו אני יודע מה קרה לראשנים.
וגם הזחל לא נגנב. עכשיו אני נזכר,
הרי ידעתי שכל זחל נהיה בסוף פרפר."
אסונות
לא נעים להגיד,
אבל אני לגמרי מבלבל
בין כל הדברים שקרו פה,
בארץ ישראל
היוונים, הרומאים והנאצים,
והמן והחיזבאללה,
והיה גם יהודי שרצח
את ראש הממשלה.
אחרי זה היה פיגוע,
והיו שני ימי זיכרון,
ועמדנו בדום בצפירה
לתת כבוד אחרון.
חלק ראיתי בטלוויזיה
וחלק סיפרו לי בגן,
וכל פעם שאומרים שמישהו מת
אני מקווה שזה קרה מזמן.
שלום
יש לי עוד שנה בגן הזה,
ואחרי זה עוד שנה בגן חובה,
ואחרי זה עוד כיתה ועוד כיתה,
ואחרי כל הכיתות - צבא.
זה ייקח הרבה שנים, אני יודע,
אני יושב ומחשב את זה כל יום.
אני פוחד שעד שאגמור את בית הספר,
כבר יהיה במדינה שלום.
תמונות
כשמראים את האלבום שלי,
כשהייתי תינוק,
וכולם מתפעלים,
איזה מתוק,
איזה מתוק,
אני נשאר לעמוד בצד,
ומסתיר להם קצת עם היד.
אני מנסה, כמה שאני יכול,
שלא יראו שרואים לי הכל.
לוקח לבריכה
לוקח לבריכה
שנורקל ומסיכה,
ושם לי סנפירים על הרגליים,
ובגד ים של שחיינים,
ואולטראסול על הפנים,
ומצופים מנופחים על הידיים.
אני מגיע לבריכה,
ורץ לדשא בשמחה,
במים אני כמה שפחות.
אני משחק במתקנים,
או בבריכה של הקטנים,
כי אני עדיין לא יודע לשחות.
אימא שלי
הסבירו לה בדיוק,
אבל היא הבינה בערך,
ובסוף כמו תמיד
טעינו בדרך.
חיפשנו שעתיים
הסתובבנו סחור וסחור
אימא קדימה נוהגת,
ואני מנווט מאחור.
אחרי זה עוד שעה
חיפשנו חניה
והגענו בסוף לשמוע
איזה יופי היה.
מדבר ומדבר
נוסעים במכונית,
הדרך ארוכה,
ואני מדבר ומדבר
בלי הפסקה,
לא סוגר את הפה לדקה.
אפילו לשניה
אנ'לא עוצם עיניים,
גם כשמציעים לי
לנוח קצת בינתיים,
החלטתי שהפעם
אני לא מוותר
ומגיע עד נ ת נ י ה ער.
מה שאכפת לחיות
אני מקווה שלפרה
לא אכפת לוותר
על קצת חלב, לתת לי,
לשים במקרר,
ושלתרנגולת
לא במיוחד אכפת,
שהביצים שלה
אצלנו במחבת.
אבל על הבשר
יותר טוב לא לחשוב,
שזה מה שעושים
מהחיות בסוף.
מזל שבצלחת
הכל הופך לעוף.
סבתא כוכב
פעם שאלתי את אימא
למה סבתא אחת חסרה לי,
היא הייתה עצובה
וחשבה וחשבה
ונתנה לי חיבוק
ואמרה לי
שסבתא שלי
שהיא אימא שלה
היא סבתא-כוכב-בשמיים
בגלל זה יש לי סבתא אחת
וסבאים יש לי שניים.
"תסתכל בתמונה
זאת היא בפינה
ואני הקטנה בידיים",
רואים שם את סבתא
ואימא תינוקת
מסתכלות לי לתוך העיניים.
אז עכשיו כשרואים כוכבים
אני מחפש את הכוכב של סבתא.
הייתי רוצה להגיד לה
שיש לה פה נכד למטה.
תספורת
אני על השרפרף,
ואימא מספרת,
סביבנו ערמות של שערות.
אפשר עכשיו לראות,
ששערות בלי ראש,
נראות ממש לגמרי אחרות.
אחר כך כשגומרים
הולכים אל הראי
ואיזה הפתעה שמחכה לי,
פתאום כזה מין מצח
כאלה מין אוזניים
פרצוף כזה אף פעם לא היה לי.
כאילו בראי
ילד אחר עומד
כאילו זה כבר לא אני ממש
מזל שעוד שבוע,
מקסימום שבועיים
הכל יגדל עוד פעם מחדש.
נימוסים
כשאני הולכת לבקר עם ההורים
בבתים של אנשים אחרים,
ושמים על השולחן שוקולד,
ודברים שאני אוהבת במיוחד,
אני מסתכלת בהיסוס,
ואומרת בנימוס:
לא תודה,
בשבילי שום דבר.
אני אכלתי כבר.
כי אם אני אתחיל לאכול
אני צ'יק - צ'ק אחסל את הכל.
חיידקים
בבוקר כאבה לי הבטן
ובערב עלה לי החום,
ואימא אמרה שעדיף לי
לשכב בבית עוד יום.
אז אני שוכב במיטה וחולם לי,
לא ממהר לשום מקום,
ורואה איך עפים חיידקים בתוך פס
האור שנכנס בחלון.
הם יוצאים לי מהפה והאף,
ועפים באור לכל החדרים,
כי אחרי שהם גומרים אצלי,
הם עוברים לילדים אחרים.
אז אני מזיז בזהירות את הוילון
ומכניס את פס האור אל הארון
ולוכד קצת חיידקים במגירה
וסוגר אותה מהר בחזרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.