ישבנו בחדר, חיכינו
אתה לי
ואני לך
שמישהו יאמר כבר משהו
השתיקה הזו קשה
לשנינו.
אני מתעשתת ראשונה
מתלבשת,
ממלמלת,
לא בוכה, מנסה להיות חזקה
"אתה לא מבין
זה לא אותו דבר"
וזה שוב נשמע כמו אותו פזמון ישן.
ואתה מתעצבן
יוצא החוצה
הולך לאותו מקום עלוב
יושב
חושב
ואני מחכה
שוכבת, ממתינה
לא בוכה, מנסה להיות חזקה.
לא מבינה לאן נעלמת
ואז משתכר
וחוזר בוכה לחדר
"את חייבת להבין",אתה אומר
אני אוהב אותך ככה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.