תחושה כזו של אושר מתגנבת במעלה עמוד השדרה.
אני מבריחה אותה עם מקל.
היא מתקרבת ומביטה ישר עלי.
אני עושה כאילו אני לא יודעת מי היא בכלל.
שורקת לעצמי כדי להוכיח. מתעלמת.
יש דברים שאסור. יש חוקים מסויימים בעולם הזה.  
כל פעם שטוב נהיה מיד רע. ילד קטן וטיפש בי מחליט שאולי זה
קשור.
אם לא יהיה טוב לא יהיה רע, אומר הילד הטיפש.
אם לא יהיה טוב לא יהיה רע, אני מקבלת,
יהיה באמצע.
באמצע זה בסדר. אני יכולה לחיות עם באמצע.
חיוך מתגנב לעפעפיים
תעשו שהוא ילך.
בבקשה.