הסרט הזה בשחור לבן,
צ'רלי צ'פלין
הולך שם כשעון לא מכוון.
המסך שלנו מתנדנד בעליצות.
מאה שנה לקולנוע ,
כמה טיפשית האנושות.
הסרט הזה בשידור חוזר,
כבר ראינו אותו בגיל שלוש.
ועכשיו ילדות עשוקה וכאב ראש.
היינו מול המסך בחיתולים,
ראינו דרדסים והוצאנו צלילים לא ברורים.
כשנהיה זקנים צ'רלי עוד ירדוף אותנו,
משופם וחייכן וצעיר.
הוא יהיה נווד ויעמוד על הראש
כדי להעביר לנו את הזמן
עד שעינינו יעצמו . |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.