היש מי שלא ינסה להייטיב עם עצמו
בעזרת אהבה שיניחה למראשות לבו?
היש מי שלא ישא תפילה שלא תכלה אהבתו באפיקי חייו
למען לא תתרושש דעתו עליו?
יומם וליל אני שב ואומר לעצמי
שאסור לשבת מבוצר בחומות בדידותי
וכי עליי לצאת אל המרחבים
במקום להיות תקוע ולשגות בתעתועים.
יומם וליל אני משנן לעצמי
שרק אור אהבה יחייה נפשי
ושלהבת הערגות הנולדות
תצית בראש את נזר התשוקות הטובות.
עם אור אהבה המחייה את נפשי
אחצה כל מדבריות חורף ואגיע שוב לאביבי.
16/02/07 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|