רכבת כבדה,
דוהרת.
עשרה קרונות במהירות האור
לא מפסיקים להאיץ.
ניצוצות רשף מבזיקים מבין הגלגלים
המסילה רועדת.
קרון אחד מכיל את השם שלך,
שלוש אותיות דחוסות
מאיימות לפרום את תפרי הקרון.
קרון שני מכיל את הריח שלך,
אבקני תום משאירים שובל עדין מאחורי הרכבת,
דוהרת,
כבדה.
בוכנות ענק מזינות קיטור,
שמן מכונות צמיגי מופרש בארעיות מוחלטת על חצץ לוהט.
בקרון אחר הקול שלך,
על כל תדר ותדר, בדיוק מוחלט,
צף בין דפנות הקרון.
בקרון נוסף הצחוק שלך,
מתגלגל,
מרעיד את הרכבת,
כבדה ודוהרת
משסעת סימני מתיחה בגוף השנים.
עוד קרון עוטף עצמו סביב המגע שלך,
כל פינה בו, כל חריץ, כל בורג,
מתמסר בשלמות למגע שלך.
קרונות מסודרים בזה אחר זה,
עשרה כבדים, מזעזעים,
מובלים ע"י קטר ענק,
בוער,
כולו מלא אשמה,
נושף ורושף,
דורסני,
כולו פלדה שחורה,
מוביל רכבת דוהרת,
כבדה,
שלאט לאט יורדת מהפסים.