שוכבת לה יונה פרושת כנפים, על פני הדרך הצוננת.
מידי פעם טופפים צעדים מסביבה ונעלמים, נוגעים, לא נוגעים בה.
אך גם אם היו נוגעים, מגעה ודאי לא היה משאיר בם רושם רב מדי
וגם אם היו חושבים כי כן, היה נעלם בתוך מעוף הזמן.

מסתכלת למעלה, רואה הכל מזווית שונה, ספק הזווית הנכונה, אך
בטוח מיוחדת, מעין עומק נוסף שמא מתוך הכרח או אילוץ.

אוספת לתוכה את כל הדברים אשר הסובבים אותה משליכים, בין אם
מילים או מחשבות. לעתים ישנם גם רגשות מעורבים, קשה לה להבין
במבט ראשון מה אמיתי ומה לא, מה צבוע בצבעים של ורוד ומה מקולף
וסדוק.

אולי בגלל הזווית קשה לה לדעת. השאלה האמיתית היא האם הבעיה
בזווית.