בנפשי דלתות, דלתות.
פרוזדור אינסופי של בחירות, מבוך של טעויות,
ואין מפה להכווני, להכווינך, מכבר אבדו רוב המפתחות ואיש כבר
לא טורח לחפשם.

ומאחורי כל דלת, נחבא פן אחר שלי.
מעט ילדון, לרוב אדם, יש שיגידו "מפלצת", פתחי ובעצמך גלי.
וכשקרה, שנפתחה לה דלת, בה דברים שלא רצית לראות,
אנעל אותה מפנייך לנצח, ההדחק הייתה ותהיי דרכי לחיות.

ישנן דלתות מספר שלא נפתחו לעולם.
מכילות הן כאב, צער, שאר רגשות...
ולכן על צירן ובריחן הן סגורות.
תוכלי להציץ אהובה דרך חורי המנעול,
אל לך להיכנס, נפשי סופת בלבול.

אך בסופו של דבר , בין כל האפשרויות, כל הכיוונים,
כל התקוות, וכל הסיכונים, אבקש בקרבתך.
אבקש להביאך דרך דלת ליבי .
ואיני יודע הדרך.
ובעייניך מצפן, ועל גופך ציירתי מפה, ולדרך יצאתי.

ואיני יכול להבטיח, שלמצוא דרכי אצליח, הרי בינתיים לא הצלחתי.
ואין וודאות, החיים הם ההימור המסוכן מכולם.
אך אבטיח להמשיך לנסות, לא להפסיק לנסות,
וניסיונותיי כצעדיו של פעוט.
אומר לך רק זאת - לעיתים גם דבר נכון וטוב בהתחלה מרגיש כמו
טעות ...