רציתי לדבר איתכם.
לשבת לשולחן
בינינו כוס קפה שחור ותה
אני זוכר אהבתם קפה שחור חזק ותה חם לוהט
אבל אתם אינכם
וכאן אני הנני
זאת שאלה של השקפה
אצלי זו החמצה
יש כאלה שאומרים שאפשר עדיין לדבר
גם אחרי המוות
אבל אני, אני לא מאמין בסוג דברים כאלה.
רציתי לדבר על ארץ קרה
על בית מט ליפול
על שביל מושלג ויער
על גזירת פאות
אני בטוח שהיה צריך לזה אומץ.
נלחמתם מלחמות הייתם צעירים
רציתי לדבר איתכם על אהבה נכזבת
על רגשות על תשוקות אסורות
על הרצון לחיות
לבנות ולהיבנות
מי אתם בכלל
זיכרון של יד מלטפת
היכן הרגשות...הכתבים...הסודות...
כל כך מהר הלכתם לא נשארתם לדבר
לא השארתם כאן דבר
אולי קצת זיכרונות
אני מלא בשאלות
תחושה של החמצה עוברת בי עכשיו
עין נרטבת מדמעה אחת נוזלת
ראיתי בתמונות מבטים שלא הבנתי
הסתובבתי לשאול
אבל אתם אינכם
אבל אני הנני כאן
כאן ללא תשובה
את הפרדס שלנו הקידמה לקחה
את קולות בית הכנסת
אני זוכר מעט
ספרכם השחוקים מונחים על המדף
הסיפורים בתוכם נמחקים עם השנים
אתה יודע גם אני נפצעתי בצבא
ברגל בדיוק כמו שאתה נפצעת אז במלחמה
וגם אחי נגדע
ברגל בדיוק כמו שאתה
וכאשר שכבתי במיטה
חלום נפלא נגלה לי
אתה הופעת בו
איני זוכר פרטיו
קצת בכיתי כאשר התעוררתי
זה קרה קרוב ליום מותך
ובזמן האחרון הילדות קורצת לי
אולי בגלל בנותיי
אני לא משקיע בהסבר הרבה מחשבה
ואני זוכר אותך מאחורי המכתבה
הכבדה עם הריח שהזכיר לי אותך
ואת תל אביב של פעם ליד השדרה
אני זוכר כילד כאשר הלכתי לעבודה יחד איתך
אתם אינכם
ואני הנני
זוכר אתכם עכשיו
לקח לי זמן להתבגר, אני מצטער.
מתעמקת בי תחושה של החמצה
פברואר 2006 |
