יבוא היום, ואת תדעי
את כל שלא יכולתי לומר לך,
כל שנחצב מעומקי לבבי,
שעות, ימים,
ישבתי וחצבתי,
וכאבה עד אין קץ נשמתי.
לא ידעתי, לא חשבתי,
לא העליתי על דעתי,
עשרות אפשרויות העלנו על שפתותינו,
עשרות טעויות,
כשהיית כאן איתי.
ואת הלכת,
גם הזמן לא ידע עד מתי,
שאון החול שאזל, והלב ששאל
מדוע?
ואני חשבתי, גם נתתי תשובה,
והיום,
כבר אינני בטוח.
להוציא את הכל ביקשת,
כשהלכת,
וידעתי,
שכבר לא תוציאי,
שבדרך לאן שתמיד רצית
ריכוך פינות הוא עניין שולי.
ואני שתקתי,
לא יכולתי לומר לך,
לא רציתי לומר,
קומי ולכי ילדה,
מה עוד נשאר? |
