חיי הקפקאיים
מחזרים אחר היגיון
שובים לב תמים
ששוויו לא נמדד.
וכופים עצמם
ואונסים אותי לראות
שכל הכללים מתקיימים
שעה שנשברים
כפי שנשבר הלב
ללא ארץ
ללא סיבה ותרופה
ובלי הרף
הם מתדפקים על דלתי
ומשיגים אותי
אוחזים בזרועי ביד אחת
השניה בסנטרי
ומייצבים אותו הישר למטרה
ואני עוצמת עיניים
הרי את עיני לא יאחזו
ובעוד תריסי מוגפים
אני חולמת
והזמן עף
ואני חולמת...
והם מכים
ואני דומעת
והם רועשים בכל אוזן
ואני נוכחת
לדעת
שלא ניתן לחמוק
בקלות