אני מוקפת במפגרים,
כמו שדה של פרחים נבולים.
נשמות רזות וגופות חלולים,
רבים ואוהבים.

כולם מחפשים רק רחמים,
נשענים עלי ומכבידים.
נמאס לי מכם חבורת פחדנים,
נמאסתם.

בא לי לעזוב ולברוח,
להשאיר את כולכם מאחור.
אולי כך תלמדו,
לעצמכם לעזור.

תפסיקו לבקש ממני אותי,
לשאוב ממני נהרות של אנרגיה.
אני לא נולדתי בשבילכם,
אין לי לא דקה ולא רגע.

היום יותר מתמיד מרגישה,
פתאום רוצה להיות לבדי.
תניחו לי לחיות את חיי,
כרצוני.

11.2.2007