|
לא היו הדברים מעולם
חסרי-סדר כעכשיו
בוקר ואחר-הצהריים מתנגשים
כשהשעון המעורר עליו השלכתי
את כל בטחוני
נרדם בשמירה
רונה קינן כותבת ושרה
בצורה לוחמנית ופטריוטית
חדורת-אידיאלים וחסרת-מעצורים
על איך ש
היא לא תפסיק לרצות,
לא,
היא לא תפסיק לרצות,
גם אם תעצום לרגע את העיניים
היא לא תיכנע לרעיון ההוא
שאולי
רק אולי
אי-אפשר כי אי-אפשר
איך היא נסחפת
ואני איתה
אל תוך המוטיבציה הזאת
מלאת הביטחון,
משוכנעת ש
גם הרוח הכי חזקה
לא תכניע אותה
ואני
אחרי כל ערימת הבדלים
שזרקתי מתוך חלון
מכוניתך
ואחרי
סידורי הגבות והצחוק המתגלגל
הצלחתי להיכנע
לרעיון הזה
שאולי
רק אולי
אי-אפשר כי
אי-אפשר. |
|
|
לפחות מאשרים לי
ת'סלוגן
אחמד אחמד,
מבואס שהיצירות
שלו לא מומלצות
העורך, אבל
מתנחם בעובדה
שמישהו מאשר לו
ת'סלוגן ובעיקר
חוזר על עצמו
ושוכח שהוא כבר
כתב את הדברים
האלו קודם.
אחמד אחמד, שוב
ושוב, חוזר על
עצמו, שידור
חוזר נא לא
לצלצל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.