העולם היה אז
פח אשפה
ואני נברתי בו
למצוא מחיתי.
חיפשתי רק
קליפת תפוח אדמה
או פת לחם
והייתי מפורר אותה
פירורים פרורים,
כל שעה פרור
כל שעה פרור
כמו שעון מעורר,
התיחדות עם לחם וזמן.
וגם לחברי נתתי פרור
כי הוא גסס לעיני
ואני גוועתי לצידו
יום יום שעה שעה
על אפם וחמתם
של רוצחי
גססתי לאיטי
ונהניתי מכל פרור
של לחם וזמן
שהלכו ואזלו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.