לפעמים אני לא אומרת מילה וצורחת,
קורעת את עצמי מבפנים.
בכל שבת שוב ושוב נוכחת לדעת,
למרות מה שזורם בעורקנו, איננו מכירים.

יושבת מולך ומשחקת תפקיד,
מה תרצה שאהיה היום?
הכבשה השחורה? ילדה טובה?
תרצה אולי ריקוד עם השלדים שבארון?

והשיער אסוף לקוקו,
פנים נקיות מאיפור.
והחצאית שלי שמחביאה,
את מה שאסור.

והמילים רכות וטובות,
נאמרות תוך יראת כבוד.
והלב מזלזל כל כך,
רק כי הוא יכול.

וכך עוברת עוד שבת,
"עונג שבת" כך אומרים.
ואני ואתה ממשיכים בנחישות,
במשחקי התפקידים.

6.2.2007