New Stage - Go To Main Page

מאיה באודן
/
קטע מתוך יום

הסתכלתי אתמול בעיניו " תסתכלי טוב " הוא אמר, עמוק ולתוך,
נבהלתי כשהבנתי שאני מהופנטת על עצמי, בלי בושה אני בתוך
עיניו. הרגשתי שהוא כלא אותי. סגר, הסתכלתי על עצמי ושנאתי כל
רגע, אבל באותו מידה אני גם כלאתי אותו.
לעיתים אני לא מבינה מה הבעיה איתי שאני מוצאת בו בעיות. האם
באמת הבעיות הן בו. או בי.
מה משך אותי אליו. ומה דוחה אותי בו. ואיך הקו הזה כל כך דק.
וכואב
אני מנסה לא לברוח. ובאותו לילה בחושך, אני זוכרת הייתי הכי
אמיתית.
הלכתי לאיבוד שלשום ואהבתי כל רגע. ואז התחיל לרדת גשם והרגשתי
כאילו שהכל נברא בשבילי.
ובשבילו ובשבילה ובשבילהם....
אבל באותו רגע הרגשתי טוב באותו לילה היה לי יום שכזה. טוב
כזה. אלוהים היה איתי באותו יום
ואני. אני הייתי איתו.
כהתחלתי לברוח, והוא אמר "די אל תהיי זאת"
וכל שיכולתי לומר
"מה? איך?"
"כזאת" הוא אמר "כמו שאת"
ואני לא יכולתי אחרת ואמרתי
"אני לא יכולה. כזאת אני"
והרגשתי טוב כשאמרתי זאת. הרגשתי טוב.
אתמול באחד משעורי הפיסול ילדה אחת בחלוצה אדומה. הניחה את
הפסל עץ האדום שלה על הרצפה.
ובתנועת ביטול עם סיגריה ביד דרכה עליו.

רעש

שקט

הפסל מונח על הרצפה בשקט מסוים, חצוי, בעל כוח  עצוב.
כולם הבינו אותה אכשהוא  אבל היינו המומים.
השקט שלט מחאנו כפיים.

ואני אני רק רציתי לחבק אותה על האומץ שלה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/12/01 6:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה באודן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה