חיים נוי / הבל הבלים |
לשביב של זוהר קט
בעלטה מעוורת,
תקוות קיום נושאת
אל הבל ביקום.
בו חולף בלאט
שירה לי שדוברת,
איש לקראתי לא בא
אפילו לא יקום.
על חבל דק נפסע
בצעדי ענק,
אל עבר העתיד
אשר חרץ כבר דין.
בהתבלות כל אבר
עד אשר יישק,
ללא נדנוד עפעף
עת מכסה סדין.
25.1.07
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|