זה שוב את ואני, רכבת
דוהרים אל תוך הלילה יחד
פנסך הבודד נמוג בעלטה
אבל אני רוכב עליך בלי פחד.
לא מרפה מקרנייך וידיי בוערות
לתיגר אקראך - שרפי את הבשר!
גלגלי הברזל משסעים את המסילות
ועוזבים מחסה כנפיה, זמנה עבר.
הלהבה אוחזת בנו, רכבת
ואנו מתגלגלים בעולם נהדר.
המושכות בידיי, והפסים אינם
מכונפים נעוף אל הבוקר שאבחר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.