כמה מושלם היה הרגע.
המסכים יורדים
וכל הרעשים ברקע.
האורות נדלקים
והזמן פשוט נעצר מלכת.
האנשים רמים
לא אתן לו ללכת.
מהאולם יוצאים
לבד רק אנחנו נשאר.
עד שיבואו את האולם לסדר
וכבר לא נוכל להישאר יותר,
נצטרך לוותר.
אז ארים אותך על הידיים,
אשא אותך אל השמיים.
אל הרקיע,
אל השקיע,
ושם נהיה לבד... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.