|
הנה חזרתי לבית ריק
הבדידות מטפסת על הקירות הלבנים
ואני זועקת
אולי מישהו שומע
הקירות לא מדברים אליי
הם אפילו לא מקשיבים
מן הרצפה בוקעים
קולות הכאב
והם עולים לאורך כל הגוף
מרעידים את הידיים
והראש מאבד היגיון
השיגעון מתחיל להשתלט אף הוא
על כל חלק בגוף
שעדיין לא איבד את דעתו
הנפש כבר מתפוררת
והלב חדל לפעום
זוהי הבדידות בהתגלמותה
זהו הכאב ואיבוד ההיגיון
זוהי התפוררות של הנפש
וחוסר כוח רצון
זה אתה
שלא אוהב אותי
ורק נותן לי ריגושים
זה אתה
שמטריף את כל גופי
ואז יורק לי בפנים
זו אני בטיפשותי
שחוזרת אליך מתוך כאב
ואז בוכה אל הקירות
זו אני בטיפשותי
שאוהבת אותך תמיד
ונותנת מעצמי הכול
זה הפחד המקונן בי
להישאר לבד בעולם
זה החשש שתעזוב אותי
ממש כמו שכולם...
שיר הבא מכאב הוא השיר היפה והאמיתי ביותר... |
|
|
נהג מונית בהה
לי בחזה והעיר
לשותפיו:
"זה גדל להן
מהבמבה?"
לא היה לי מה
לענות. אני באמת
אוהבת במבה.
כל קשר בין
הבמבה לחזה שלי
הוא מקרי
לחלוטין. למרות
שעכשיו אני
מתחבטת בשאלה,
"מה היה קורה אם
לא הייתי אוכלת
במבה?" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.