מתוך שקט נצחי, מתוך בדידות כואבת,
לקחת את ידי ושילבת אותה בידך,
לרגע הרגשתי צמרמורת,
ואז הבנתי זאת אהבה שדיברה מתוכי.

נשארתי,
אותו עצב וכאב,
רוצה להיות דבר אחר,
אבל טוב לי באשר אני,
סתם חיוך ודמעה קטנה.

אשאר כאן,
בשקט,
בעצב,
בחיוך,
שירים יתנגנו,
ילוו קולות, תמונות מגעים.

ואני,
סתם,
אנוע בניהם,
אחייך, אשמח,
כי ידעתי אותך,
ידעתי את
אהובת
לבי.

מהלכת, כותבת, חושבת, מרגישה,
כל כך המון,
מנסה להבין,
מנסה לשכוח,

אבל יותר מכל,
מנסה לא להיות כבולה למה שלא רציתי,
נשיקת נחש...