למול תמרות עשן עומד, דמעה אחרונה זולגת מעיני, המלחמה ניגמרה,
קדימה לבאה.
לא ביקשתי להילחם ובטח שלא בעצמי, עוד מלחמה לאחר מלחמה, עוד
דמעה ועוד ממני ניפצע, עייף רוצה להפסיק לחזור למקום בוא הכל
בטוח, אבל יש עוד מלחמות רבות, המנוחה תבוא רק לעת זיקנה, הולך
בגיא צל מוות נושם נשימה של אוויר מזוהם ממלחמות, כאב אופף את
חושיי הדואכים, לבי מחסיר פעימות עם כל צעד לעבר הקרב הבא.
דמעות זולגות אל האדמה ממלאות את רבייתה, מצמיחות פירות מלוחים
של עצב.
דרך לא דרך עושה אני, גם שנתי נודדת לה מעליי, אין מנוס משינאת
החינם הסובבת אותי, מעצב האכזבה, כשהיינו קטנים חשבנו כשנגדל
לא נפחד, אבל הפחד כמו גודל אם הגיל, מתחזק לאין שעור קומתו של
הרועה המקפיינו.
שינאה עזבני כי לא אלך בדרכך, אכזבה הרפיני כי אני לא נחלתך,
מלחמה אנצח כי נס האמת האור והאהבה צועד בראשי ואני לא אפול
חלל גם לנוראה שבמלחמות.

דיי לך שינאה דיי לך מלחמה.

היה זכרינו ברוך כי ילדי האלוהים כבר אין הם טהורים.