למרות שעברה כמעט חצי שנה,
אני עדיין מרחף באותו המקום.
הזמן בשבילי עדיין לא השתנה -
ואני לא משוכנע אם להשאר, או לזרום.
בערב ההוא, על ספה קרועה,
הזמן הפסיק לזוז מעבר לנקודה קבועה,
כשישבנו שנינו - שיכורים,
עיניים חומות ועגילים שחורים.
אני יכול לעצום את העיניים ולדמיין,
מולי את הפרטים שאני לא יכול למיין -
כל מה שלבשת ואמרת או מה שיכולתי לראות -
מסתכל דרך ועל עיניים חומות שיכורות.
כשלטפתי את הלחי לא רמת כלום,
רק נשמת לאט - עיניים חומות עם מבט אטום.
מאז שהשפתיים שלי לא נגעו בשלך -
הזמן עצר בשבילי, פשוט כך.
אני יכול עכשיו לראות רק את העיקר,
את יודעת מה קרה - זה לא שהייתי מנוכר.
פשוט ידעתי שאם לא ארתע, אם אנשק אותך
תתעוררי מהשכרות, תקומי ותלכי לך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.