כמו ילד קטן, מבוהל,
לא ידעת מה לעשות כשהתרחקתי,
מושך בקצה מכנסי,
רץ ברחבי הבית ויורק יללות של כעס,
מנסה לפגוע, להשפיע עוד קצת,
להוציא רגש כלשהו שיחזיר אותי קצת אחורה,
גם אם זה בשביל לנער אותך ולכעוס,
העיקר שיהיה משהו ולא הכלום אליו דנתי אותך.
ולפעמים אני תוהה אם במקום להיות ילד,
אתה לא יכול פשוט לתת לי ללכת בשקט
ולשמור את הכעס,
לו אין לך כלל זכות,
לעצמך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.