שם, שם הוא יושב לבד
שם, שם הא בוכה ללא כל קול
שם, שם הוא נזכר בכל דבר
שם הוא רוצה,
אך לא יכול
לשכוח מהכל.
כך, כך בשקט הוא ישב
ולא פותח פה,
אומר מילה
מתוך הלב,
מתוך כאב.
בלילה אפלולי
מתחת לירח
יושב ומתכסה בשמיכה של עננים
ללא צבעים
ומנסה להרגיש שוב בחיים.
שוב, שם באמצע השדה
שוב מתחת לאותו העץ
הוא מסתכל אל על
ומדמיין את חייו
כיצד ניראו לפני שהוא עזב
תמיד לבד
כמעט ולא נראו פניו
אף אחד לא ידע
ואף אחד לא יידע
את מה שעבר אותו אדם.
מתבודד ושונה,
מאז.. אין לו שום אדם.
עוד לילה אפלולי
מתחת לירח
יושב ומסתכל בשמיכה של עננים
ללא צבעים
ומתחנן להרגיש שוב בחיים.
20 שנה עברו
הילד כבר איננו ילד
חוזר למקום
ואינו לבד
מסתכל על השדה
אותו העץ שמתחתיו ישב.
חזר באור של יום
הכל שונה פתאום
מתבונן ובוחן הכל
שם באור של יום
הכל בצבעים
הוא מרגיש שהוא בחיים.
זכרונות צצים מאותם ימים
על אותו אדם ללא חיים
על איך ישב וחשב לבדו
על איך ישב ובכה לעצמו
נזכר..
ששם בלילה האפלולי
מתחת לירח
ישב והתכסה בשמיכה של עננים
ללא צבעים
ורק רצה להרגיש שוב בחיים.
כנראה שבסוף דברים מסתדרים...
מוקדש למעיין ז"ל... שהוא איננו חווה את היופי שבדברים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.